דכאון קליני ואמא צעירה

שלום, גיסתי בת 24 ואמא לתינוק בן 9 חודשים. הוא חולה בדכאון קליני וכרגע אינה מטופלת (היא מאוד בררנית ומסרבת לכל מטפל אליו היא מופנת). היא ואחי נשואים כמעט 3 שנים, וכבר עם אירוסיהם היא לא הייתה מתייחסת לאמא שלי ובהדרגה לאבי ובהמשך אינה מתייחסת אלי ואל אחיי. בחודשים האחרונים נוצרו המון בעיות בינה לבין אחי (בעלה), עד לימים האחרונים בהם היא הודיעה לו שהיא רוצה להיפרד. יש לציין כי מבחינת שניהם הפרידה אינה סופית (קרי גירושין). עוד עניין חשוב הוא, שגיסתי מאמינה שאימי לא הייתה אמא טובה ולכן היא לא מוכנה לאיזשהו קשר בין אימי (ובהמשך אבי וכו') לבין התינוק. בררתי קצת על הנושא של דכאון קליני, (אולי יש לה בכלל הפרעת אישיות? מי יודע...) ואמא שלי פוחדת פחד מוות מפגיעה מתינוק. היא חוששת שגיסתי עלולה פתאום לפגוע בתינוק. האם יש איזשהם חששות מוצדקים לכך? מה ניתן לעשות חוץ מלהכריח אותה ללכת לטיפול? האם להכריח זה אפקטיבי? תודה וחג שמח.

שלום רבקה, לא ברור לי מדברייך מי אבחן את גיסתך כ"חולה בדיכאון קליני", ואני מבינה שגם הפרעת אישיות היא ניחוש או אפשרות מתוצרת בית. כדי לקבל אבחנה תקפה יש צורך בפסיכולוג או פסיכיאטר. האפשרות של פגיעה בתינוק נראית כרגע ללא בסיס ממשי, לפחות על סמך התיאור שלך. יש להניח שאם היה ניחוח של סכנה כזו, אחיך היה מבחין בכך ודואג גם הוא. להכריח אדם להגיע לטיפול זה צעד חסר תכלית, לפחות כל עוד הוא אחראי למעשיו, בעל בוחן מציאות תקין ואינו מפר את הסדר הציבורי. מטיפול יכול להרוויח רק מי שרוצה להיעזר בטיפול ולהשקיע ביצירת שינוי. נדמה לי שכרגע המוקד הוא ביחסים בין אחיך לאשתו, ויש לאפשר להם לקבל את ההחלטות בצורה אחראית ושקולה. יתכן שהדיכאון של גיסתך קשור בזוגיות המעורערת שלהם. לטעמי, מוטב להניח להם כרגע, מבלי להתעקש על היחסים עם המשפחה המורחבת. בברכה ליאת