הפרעת אכילה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום! מזה כמה חודשים יוצא לי לפחות פעם בשבוע "לטרוף" אוכל, ולאחר מכן כמעט לצום לגמרי מספר ימים כדי לכפר, ( ואף ניסיתי להשתמש מספר פעמים בחומרים משלשלים), מה שמלווה בהרגשה רעה של שנאה עצמית וגועל, הן באכילה עצמה והן בימים שלאחריה. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי בעקבות זאת, אני בטיפול כבר מספר שבועות, אך אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום, ושאין סיכוי למצוא את שורש הבעיה. אני לא יודעת מאיזה כוון לגשת אליה ואני לא מצליחה להבין האם המטפל עובד בצורה שיטתית כדי למצוא את שורש הבעיה מפני שבכל שיחה אני מרגישה שהנושאים לא ממוצים ובפגישה שלאחריה אנו עוברים לנושאים אחרים. האם יש שיטות מסוימות לגשת לבעיה מסוג זה? האם אני צריכה למקד יותר את השיחה ולא המטפל? אני לא מרגישה שאני בדרך הנכונה, ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי כן לעשות את הצעד הנכון. אשמח אם מישהו יוכל ליעץ לי מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי. תודה מראש, קרן.
קרן יקרה, ישנן גישות שונות ורבות לטיפול נפשי, ולכן גם גישות רבות לטיפול בהפרעות אכילה. ניתן, למשל, להתמקד בבעייה עצמה במטרה ליצור שינוי מהיר, ואפשר גם לחפש את שורשי הבעיה בטיפול ארוך שעשוי להוביל למקומות אחרים לגמרי. טיפול נפשי איננו מכשיר מדויק לסילוק בעיות, אלא דרך להבנה עצמית שונה ולהתמודדות אחרת עם המציאות. בין כל מטפל ומטופל נכרתת ברית-טיפולית, המגדירה את הציפיות ואת מטרות הטיפול. ברית כזו מאפשרת יצירת קשר טיפולי, שרק בעקבותיו עשוי להתנהל טיפול יעיל. אני מציע שתשובי ותבדקי את הנושא עם המטפל שלך, ותבדקו שוב את החוזה הטיפולי. האם גישתו של המטפל מובנת לך ומקובלת עליך? האם הוא אכן צופה לשינוי מהיר ול'ריפוי', או מתכוון לטיפול ארוך ועמוק שאין בו שינויים מהירים? האם את מעוניינת בפתרון מהיר, ולעתים שטחי, או ברכישת כלי שיאפשר לך התמודדות עם נושאים רחבים יותר, שהבעייה הנוכחית היא רק ביטוי לקיומם? השאלות שאת שואלת חשובות ונכונות, והן מופיעות בתחילתו של כל טיפול נפשי. כדי שהטיפול יהיה מוצלח עליך לברר את השאלות עם המטפל, ולהגיע אתו להסכמה. רק קשר בטוח וכן עם המטפל יכול להביא להצלחת הטיפול. ואני מאחל לך בהצלחה, דרור גרין
היי, קרן. אני לא פסיכולוגית ולא מטפלת, סתם בחורה רגילה שמתמודדת עם בולמיה, מעגל של אכילה-הקאה ומשלשלים. הייתי בטיפול שנתיים אצל פסיכולוגית, היינו תקועות בטיפול, ללא שום התקדמות, אני בשלי והיא בשלה, אבל ההרגל והפחד להיות בלעדיה, השאירו אותי שם, עד שבסוף הטיפול נפסק ביוזמתה, מסיבותיה היא. כיון שהייתי במשבר מסיבות נוספות מצאתי לי מטפלת אחרת, מדהימה, דרך הפורום, ואיתה במשך שלושה חודשים, הצלחתי להשיג דברים שבמשך שנתיים לא השגתי מהקודמת, ולא רק בתחום הפרעת האכילה, אלה ההתמודדות עם החיים והקשיים בכלל. אני יודעת שלא הייתי משיגה אותו דבר אצל המטפלת הקודמת גם אם הייתי מטופלת אצלה כל החיים. אני לא מתיימרת להחליט בשבילך, אם להחליף או לא, ולפעמים קשה מאוד למצוא את המטפלת הטובה שתעניק לך את התמיכה והסיוע שאת צריכה, אבל מהנסיון שלי המאמץ שווה. אני בטוחה שהאנשים המקצועיים בפורום ישמחו לתת לך גם ייעוץ קונקרטי, לגבי שמות של מטפלים טובים עם נסיון בטיפול בהפרעות אכילה, אם תחליטי להחליף מטפלת בסוף. בהצלחה.
קרן שלום רב, השאלות שאת שואלת את עצמך כעת הינן שאלות חשובות ומשמעותיות. הן קורות פעמים רבות בתחילת טיפול. אנחנו שואלים את עצמנו לשם מה הגענו, האם באמת ניתן "להירפא", האם באמת ניתן לשנות את מצבנו העכשווי שבעטיו הגענו לטיפול ועוד ועוד שאלות. השאלות הללו הן המניע להמשך הטיפול אם מעלים אותן. אני מודעת גם לקושי לעלות שאלות שכאלו בתוך טיפול, כי יש בהן משהו שעשוי לתת תחושה שמא את לא בטוחה ביכולתו של המטפל. אולם אם לא תעלי את השאלות הללו הן תישארנה בגדר של התחבטויות פנימיות ללא מענה וללא עיבוד משמעותי ועשויות לפגום ביכולות שלך להיות אותנטית בתוך הטיפול, ולקבל מהטיפול את מה שאת זקוקה לו, הבטחון, ההכלה, והתחושה שאת באמת מוחזקת ומוגנת. כפי שאביב כתבה לך תהליך מציאת מטפל טוב הוא תהליך מורכב, ולגמרי לא פשוט. בטיפול צריך לחוש שהגענו למקום המתאים לנו, למקום מוגן, חמים ונוח. כך לפחות צריכה להיות התחושה בהתחלה. אפילו בצורה מינורית, אך בצורה כלשהי. אין בכוונתי לומר לך לעזוב את הטיפול, אך במידה ותלכי לפחות חמש-שש פעמים ותחליטי שזה לא זה, אשמח לסייע לך בבחירת מטפל. וגם אם תחליטי להישאר ועדיין יהיו לך התלבטויות, אשמח להיות לך לאוזן קשבת ולסיוע, במידה ותזדקקי. בברכה, טלי פרידמן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
