חוסר נסיון בחיים ודייטים

שלום, אני מבקשת להתייעץ לגבי בעיה שמציקה לי: אני כבר לא צעירה, ובכל זאת אין לי נסיון רב בדייטים ובתקשורת עם בני המין השני. אני סובלת מדכאון וחרדות רבות, ביניהן גם חרדה חברתית וגם כך התפקוד היומיומי קשה לי, שכן עלי להסתיר את תחושותי האמיתיות ובעיקר את חוסר התקווה שלי לגבי העתיד. למעשה, אני מוטרדת מכך רוב הזמן ואיני מצליחה להינות כמעט מכלום או להאמין בעצמי. בנוסף, אני גם מאוד שמנה, ומאוד פגיעה לביקורת ולגסות של הזולת. אני מרגישה שאין בכלל טעם לנסות להיפגש עם גברים, שכן מי ירצה להכיר בחורה שמנה וחסרת נסיון בחיים? ואמנם, מעט נסיונות הדייטים שהיו לי הסתיימו ברובם במפח נפש: בין אם בשקרים, בעגבנות זולה או סתם בטריקת טלפון, לשמע העובדה שאני שמנה. אני חייבת לציין גם שהיו מקרים אחרים, אחד שנשאר ידיד שלי, אבל סובל גם הוא מחרדות ודכאון ועל רקע זה מצאנו שפה משותפת (אגב, הוא פסיכולוג!), ושניים נוספים שלא כל כך הפריע להם המשקל שלי, אבל כיון שלא כל כך משכו אותי, נשארו עמי בקשר ידידותי מרוחק. האחד מהם מתקשה גם הוא ביצירת קשרים חברתיים והשני, גבר בן חמישים עם "משיכה" דווקא לביישנות ולתמימות. אני מרגישה רחוקה שנות אור מההוויה של אנשים בגילי, מה גם שלאנשים בגילי כבר יש משפחות ונסיון בהתמודדות עם קשיי החיים ואילו אני עדיין ילדה בנשמתי. אבל...מה לעשות, אני בכל זאת מקווה למצוא זוגיות. אולי זה גם חלק מהתמימות שלי. ניסיתי טיפול פסיכולוגי ולא מצאתי בו כל תועלת מעבר לזה שהפסיכולוג/ית הבינו את קשיי. מה לעשות? האם להמשיך לנסות? אני די שבורה וכל ההתמודדות עם התחושות הקשות מאוד מכבידה עלי. אולי מוטב לוותר? תודה

דנה יקרה, נדמה לי שאת שמה משקל-יתר על משקל היתר שלך. הדיכאון והחרדות , כמו גם הקשיים בתפקוד היומיומי ובמפגשים הבינאישיים, יכולים לקבל מענה טוב הן בטיפול פסיכולוגי (בטח להמשיך לנסות!), והן בטיפול פסיכיאטרי (תרופתי). יש תרופות נוגדות חרדה/דיכאון המדכאות גם את התיאבון, ומבחינה זו תוכלי להרוויח שתי ציפרים במכה... אפשרות מעניינת נוספת יכולה להיות טיפול קבוצתי או סדנה ליחסים בינאישיים, בה תוכלי לבוא במגע עם אנשים אחרים שיוכלו לספק משוב מיידי וסביבה חברתית ידידותית. נסי לוותר על העמדה הקרבנית, לפיה הזולת נתפס כתוקפני ופוגע. לקיחת אחריות על חייך נראית מתאימה יותר, ויש בה הרבה יותר תקווה לשינוי. חג החירות נראה כמו זמן טוב להתחיל, לא? בהצלחה ליאת