אהבתי לביתי

דר' שלום רב. אני גרושה מזה כ- 5 שנים. אני אם חד-הורית לילדה בת 6.5 בכיתה א. אביה של ביתי (הגרוש שלי) רואה אותה לעיתים רחוקות, אחת לכמה חודשים וביני לבין ביתי יש הרבה ויכוחים וקיימת אוירת מתח. לאחרונה, אני מרגישה שאני לא יכולה לאהוב אותה ושגם היא לא אוהבת אותי. דר' , זה בא לידי ביטוי בדיכאון ועצב גם אצלי ואצלה ואני יודעת מה אני מרגישה ורואה מה היא מרגישה. מה עושים? לפני מספר חודשים פניתי למחנכת של הבת שלי (היא בכיתה א') והסברתי לה שיש בעיות וחוסר תקשורת. כמו כן פניתי ליועצת בית הספר. אבל מחנכת הכיתה אמרה לתת לזמן לפתור את הבעיה. ברצוני לציין שכשפניתי למחנכת המצב לא היה כך. כנראה שזה התדרדר. חוסר האהבה והשיתוף פעולה בינינו הולך וגובר וכואב לי שזה ככה. בבקשה דר' עזור לי. אנא הפנה אותי אל הגורם הנכון. אני גרה בבאר שבע, אם זה עוזר. בתודה מראש.

שלום נוי, הורים רבים נוטים להיבהל בתקופות בהן היחסים עם הילדים קשים ומתוחים, בעיקר מול רגשות שליליים המציפים אותם, ותחושות קשות של עוינות וכעס. המחשבה כאילו הפסקנו לאהוב את הילד שלנו כמעט בלתי נסבלת עבור מרביתנו. עם כל הקושי, מדובר ברגשות טבעיים ונורמליים, המופיעים ונעלמים (ומופיעים שוב) בתקופות שונות לאורך שנות ההתפתחות. כאם חד-הורית, המתמודדת כמעט לבד עם הגידול התובעני של הילדה (ואולי גם עם אתגרים נוספים), אפשר להניח שהקונפליקטים והמתחים הנורמליים, מתעצמים ומחריפים אף יותר, בין השאר גם בשל העובדה שאין דמות נוספת המשמשת 'בולם זעזועים'. הורים גרושים מתקשים לעיתים קרובות להציב גבולות באופן עקבי ונכון, אולי בניסיון לפצות את הילד על מה שעוללו לו הגירושין. במקרים כאלה, מה שהתחיל כפינוק או כאווירה חברית ופתוחה, עלול להפוך לזירת מאבק בלתי פוסק, ומקור לתסכול ואכזבה. אני חושבת שאת צודקת, ושעליך לפנות ולקבל עזרה מפסיכולוג/ית, שיוכלו לסייע לך להחזיר לעצמך את הביטחון בהורות שלך. תוכלי לנסות ולהתעקש, ולקבל את העזרה מפסיכולוגית ביה"ס (בדר"כ ללא תשלום), או לפנות לפסיכולוג דרך קופ"ח (תשלום מוזל) או דרך מרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער (ללא תשלום, אבל יש תור ארוך). אל תוותרי ואל תניחי לזמן לעשות את שלו. לשתיכן מגיעה שגרה של תקשורת טובה ואהבה בבית. אשמח לשמוע מה בחרת לעשות. חג שמח ליאת