בעל מתעלם

יש משהו נקודתי שמאד מפריע לי עד מאד מבעלי. כשאנו מוזמנים לארועים, קשה לי מאד לראות שבעלי יוצא דופן במובן השלישי מבעלי אחרים. תענוג לראות ש בעלים אחרים: מביטים בעינים של נשותיהם, צוחקים איתם, משוחחים איתם, מניחים זרוע ידם על הכסא של האישה וכד'. בעלי יושב בשקט, מביט לכולם, אך מתעלם ממבטו כלפי. (דווקא אני אישה יפה ונאה עד מאד אפילו). כשאני מדברת אליו אני מביטה לעיניו, גם מתוך נימוס. הוא עונה לי שפניו הצידה. הוא לא מישיר מבט אלי. אני מנסה ללכוד את מבטי אליו בתקווה שיביט בי , הוא מתייחס אלי כעל עב"מ, אויר. עם אחרים הוא מדבר, מביט אליהם וזה קורע את ליבי. אני טיפוס חם מאד, וכשאני מרימה מעט את קולי בכדי להתגבר על התזמורת, או שאני שזה תגובת התלהבות מצידי (שזה נורמלי לכל אדם) - בעלי בנוכחות אנשים מתקיף אותי בדיבור ואומר: "מה את צועקת, דברי יותר בשקט", אני מרגישה מושפלת, לצידו אני מרגישה לא שווה ולא איכותית . אמרתי לו אם הוא ידבר בקור למישהו או מישהי, אני לעולם לא אעיר לו על כך, זכותו לדבר איך שמרגיש, כי אני מכבדת אותו וגם מנומסת. מאד משפיל שבעל משתיק אישה בפומבי. שאלתי אותו מדוע הוא מתנהג כך אלי בזרות? ענה לי שלא אוהב את ההתנהגות שלי שאני צועקתאפילו ל-2 שניות. אני מצחיקה אחרים - ואחרים צוחקים איתי, הוא אינו יודע לצחוק מההומור שלי, הוא קר ומגלה אנטיפטיות כלפי. אנו נשואים כ-30 שנה ותמיד באירועים אני חוזרת מדוכאת ממנו. חשבתי לעצמי, רק לארועים לא משפחתיים לאירועים שלא חשובים לי כל כך, אשלח אותו לבד ושייצג גם אותי, כדי למנוע ממני מבוכה ועוגמת נפש. במשך היום , כשאנו לבדנו כשחוזרים מהעבודה, הוא ממעט מאד בדיבור איתי. להחמיא - מעולם לא החמיא, אוהב לעזור לי בבית, ואבא נפלא לילדים. יש לי צורך עז לחיות לצד בעל שמעריך אותי כמו שאני בכל המובנים!!!!! . השנים עושות את שלהם ונקשרתי אליו כי יש לו גם צדדים טובים ואני תלותית בו למרות שאני עובדת במשרה מלאה. מה עושים ומדוע האופי הרע שיש לו כלפי בפומבי. אמרתי לו לא פעם: אהבה היא: שבעל צריך לקבל את האישה כמו שהי ולכבדה בטוב וברע ולראות את הטוב שבה. הוא לא מקרין חום כלפי, אינו יודע להביע רגשות והכי מפריע לי שאין לו קשר עין כלפי. דוגמא: אם נלך פעם למסעדה, הוא לא יביט בי (אני כן מביטה בו), הוא יביט באוכל שבצלחת, מרוכז באכילה ולעיתים מעיף מבט חטוף באנשים בסביבה. אני מביטה בעיניו והוא מתעלם ממני. פעם הוא אמר לי: ככה אני ותשלימי!!. אני במצוקה מה עושים.??? -תודה-יעל.

יעל יקרה, מדברייך עולים כאב גדול ועלבון. גם אחרי שלושים שנות נישואין נשאר בך הרצון לחמימות וכבוד מצד בעלך, אך מסיבה כלשהי זה לא קורה. למרות שאת מעירה ומדברת במפורש על הצרכים שלך באזניו, יש בך בכל זאת משהו נכנע ותלותי, המאפשר לו להמשיך ולהתנהג אליך בצורה משפילה ומעליבה. העובדה שהוא אבא טוב ושהוא נוטל חלק שוויוני במטלות אחזקת הבית אינה מקנה לו את הזכות לפגוע ולהתעלל בך רגשית. לא אמרת האם דפוס זוגיות כזה היה מאז ומעולם, או שזה משהו שהתפתח עם השנים. האם הביטול שהוא נוהג כלפייך יכול לשקף רגשי נחיתות שיש לו מול יכולותייך? האם יש רקע של כעסים אחרים? ככלל, כדאי לזכור דבר חשוב: כדי שמישהו 'ידרוך' עלינו, אנחנו חייבים לשכב נמוך מאד. אם את מאפשרת התנהגות כזו וסלחנית כלפיה, הוא לומד שזה אפשרי. כשתחליטי שאינך מוכנה לשאת זאת יותר, ותפעלי בתגובה, סביר שמשהו יזוז. סוגיות מורכבות כאלה, אפשר וכדאי לברר במסגרת טיפול זוגי, המומלץ מאד בכל שלב של הנישואין. את מוזמנת לשתף אותנו בהחלטותייך לעתיד. שולחת לך הרבה כוח ונחישות ליאת

שלום ליאת. תודה על התייחסותך למכתבי. זה היה מאז נישואינו. רק הייתי שקועה בגידול הילדים והחלקתי והעברתי את זה. עתה משפרחו מהקן ונשאר עוד ילד בבית, אני רואה עד כמה שהוא שלילי. אני זועקת , זועקת לאמפתיה מצידו , סובלת מחסכים: מעולם לא קיבלתי ממנו, מחמאה, פירגון, חסר לי חום ואהבה. מישהי אחרת במקומי מזמן היתה בוגדת או מתגרשת. אני רוצה ללכת למטפל זוגי מעולה. איך אדע מי טוב בשבילי, שיצליח לרפא בזמן קצר ולא יסחוט ממני כספים, אני גרה באיזור כפר סבא. רב תודות לך - יעל.