שאלה על התנהגות של הרס עצמי

שלום, רציתי לשאול כיצד ניתן להסביר התנהגות של בחורה בת 28, אינטליגנטית, נראית טוב מאוד, אך נראה שהיא תמיד עושה את הדבר הכי מזיק לעצמה. כבר מספר שנים היא לא מצליחה לסיים תואר, כל פעם מסיבה אחרת, ונוצר בי הרושם שהיא מושכת את זה בכוונה, למרות שאין כל סיבה הגיונית להתנהגות זו (בסיום התואר מובטחת לה עבודה במקצוע בארגון גדול). מעבר לכך, היא יוצאת עם בחורים שבפירוש אינם מתאימים לה, מזלזלים בה ואף פוגעים בה פיזית (וכמובן גם נפשית).כפי שציינתי היא נראית טוב, והיו לה שלל הזדמנויות לצאת עם בחורים טובים וראויים, אך דווקא להם היא סירבה. ממה נובע דפוס זה של התנהגות? חשוב להוסיף שהיא אינה מראה סימנים של דיכאון, חרדות או הפרעה נפשית אחרת הנראית לעין. בנוסף לכך, הבחורה מאופיינת בהתנהגות מינית מוגזמת, פתיינות, לבוש בלתי הולם וכדומה. כל ניסיונותיי להבהיר לה שהתנהגות זו אינה הולמת לגילה ומעמדה נתקלת בהתנגדות והתעלמות. לכאורה נראה כי היא יודעת שיש לה בעיה כלשהי, ואף מביעה נכונות ללכת לטיפול, אך כל הזמן דוחה את זה מסיבות שונות ומשונות. אשמח לקבל הסבר לסיבות אפשריות להתנהגות זו, כמו גם דרכים אפשריות לעזור לה. בברכה, ליאת

שלום ליאת, ההתנהגות שאת מתארת אכן נמצאת בהלימה עם הכותרת שבחרת. התנהגויות של פגיעה והרס עצמי יכולות לשקף מבנה אישיותי חלש ופגיע, דימוי עצמי שלילי ולא יציב, מה שמוביל גם לדפוס יחסים בינאישיים שאינו יציב. נראה שמדובר בדפוס אישיותי ולא בהפרעה חולפת, ומכאן גם התחושה של היעדר דיכאון או חרדה. דחיית הפניה לטיפול היא ככל הנראה חלק מאותו דפוס, וכל עוד אין תחושת מצוקה בולטת, סביר שלא תגיע לטיפול. כחברה, עליך לנסות לקבל אותה ולהישאר קרובה ומשמעותית (לפעמים לשמור על מערכת יחסים קרובה ויציבה זאת משימה לא פשוטה לאנשים כמותה), לתמוך בה במצבי המשבר, להזכיר לה שאפשר וכדאי להיעזר. לילה טוב ליאת