חיים

אני מבקשת עזרה, אני אבודה במערכת נישואין לא מתפקדת , גם אני וגם בעלי רוצים מצד אחד להפרד- אנחנו חונקים זה את זה, וגם להשאר ביחד- מפחיד להיות לבד, מפחיד רגשית, כלכלית ופיזית, בינתיים לאט לאט אנחנו רוצחים את חיי הנפש של הבנות שלנו. פנינו ליעוץ זוגי אך הוא לא הולך לשום מקום, תקוע . והמצב בבית הולך ומחמיר. פוחדת לעשות מעשה ולהתחרט אח"כ כל החיים. זה לא שיש לנו אלטרנטיבות אלא האהבה מתה ואיתה גם הידידות והחמלה. התחלתי טיפול פרטני - אצל אותה מטפלת זוגית, אך גם זה לא הולך לשום מקום. אני צריכה כלים ועצה וחום. כלים אין לי עצות אף אחד לא נותן וחברים אין לי כלל והמשפחה המורחבת לא משפחה. אין לי מושג מה תוכלו אתם לתת אבל אני צריכה אוזן, כתובת ואולי גם אמפטיה.

דבי יקרה, מערכת יחסים 'תקועה' עשויה להיות הרסנית ומסרסת, כפי שאת מפרטת בתיאורך. השיתוק נובע, בדרך-כלל מן הפער בין הידיעה שיש לסיים את הקשר לבין ההרגל והחשש מפני שינוי. רק פעולת ניעור של המערכת כולה עשוי להביא לפתרון. מתיאורך נראה שנקלעת למעגל קסמים חסר מוצא. את חוששת מכל שינוי, ובה בעת יודעת שאין כל סיכוי להיטיב את המצב. גם את הפתרונות האפשריים את כורכת במעגל הקסמים, וכך אינך מאמינה שמישהו, המשפחה או המטפלים, עשוי לסייע לך. למרות זאת, אינך מיואשת לחלוטין. אמנם אינך יודעת במה הפורום הזה יכול לסייע לך, אך את מוכנה להסתפק אפילו באמפתיה. אי-אפשר להציע פתרונות מעשיים במסגרת הפורום, אך אני יכול להתייחס למשהו בהודעה שלך, המצביע על התבנית המשותקת שנקלעת לתוכה. את מספרת שפניתם לטיפול זוגי, שלא הועיל לכם, ושאיבדת את האמונה באפשרות של טיפול כזה. אם אכן החלטת שאין סיכוי לשפר את הקשר עם בעלך באמצעות טיפול זוגי, הרי שכעת עליך לפעול לסיום הקשר. הפעולה שנקטת כעת, לפנות לטיפול פרטני, מצביעה על דרך יעילה למימוש המטרה. אבל את הכשלת את עצמך ובחרת לפנות אל המטפלת הזוגית במקום למצוא לך מטפלת חדשה. זוהי חזרה על תבנית הקשר שלך עם בעלך, שיש בה רצון לשמר את הקיים וגם להפסיק אותו. את המערכת הזו התאמת גם למערכת הטיפולית. נדמה לי, שכדי למצוא מוצא ממעגל הקסמים, עליך לפתוח דלתות חדשות. כדאי שתפני לגורם חדש, שאינו מעורב במערכת הקיימת, לקבלת יעוץ מקצועי. זה יכול להיות פסיכולוג, או יועץ נישואין, או אדם שעליו את סומכת ואשר אינו קשור גם בבעלך. עצם הפניה לגורם שמחוץ למערכת עשויה לאפשר לך נקודת מבט חדשה, שתחזק את החלטתך להיפרד ותנסוך בך כוחות חדשים. נראה לי שכל הכוחות והכלים טמונים בך, ועליך רק לחשוף אותם ולתת להם ביטוי. בהצלחה, דרור גרין

דבי שלום! מתוך דבריך עולה מצוקה גדולה. קשה מאד לעשות שנוי בחיים במצב של משבר, למרות שלפעמים יציאה מהמשבר מחייבת שנוי. שנוי לא חייב להתחיל מהמקום הכי קשה. אפשר לנסות לבדוק איך אפשר לשנות דברים קטנים, כדי לשפר במשהו את איכות החיים שלכם. כתבת שאתם "רוצחים לאט לאט את חיי הנפש של הבנות". קשה שלא להזדעזע מעוצמת הכאב (ואולי גם האשמה) של אמא החווה דברים כאלו. אם תוכלי, אם את מרגישה שמתאים לך- נסי לפרט קצת יותר לגבי התחושה הזו- מה קורה בבית או סביב הבנות שגורם לך להרגיש כך. אולי נצליח לחשוב ביחד על כמה עצות טקטיות, אולי פשוט נראה את הדברים מזוית אחרת. בכל מקרה אני מאחלת לך הרבה כוחות - שתצליחי לצאת מהמשבר מחוזקת יותר.

דבי שלום אני לא אשת מקצוע, אבל נשואה עשרים שנה, ישנה שורה בשיר ישראלי ישן, שאומרת "האהבה היא תוך תוכו של התפוח, אבל בנישואין אוכלים את הקליפה" . זה נשמע אולי מצחיק, או שנון, אני לא יודעת אם זה באמת אמיתי. רומיאו ויוליה, מה היה קורה להם אילו התחתנו בסופו של דבר? האם היינו זוכרים אותם עדין כך? קרוב לודאי שבהמשך הסיפור שלהם, האהבה ביניהם היתה נפרטת לפרוטות של יום יום, ובעצם אין שום דבר זוהר בחיים כאלה, לא כביסה, לא נקיונות, לא הריונות, ולא בעיות של גידול ילדים. מישהו ניסה לעשות סידרת המשך לסינדרלה, עם ילדים וכלים במטבח, זה לא היה שובר קופות כלל. בנישואין, חיב להיות ויתור הדדי, ורצון הדדי להטיב עם בן הזוג, כאשר כל אחד מסתכל על ה"אני" מתחילות הצרות. בנישואין חיבת ההערכה את בן הזוג להישמר, כי כשהיא נעלמת, נגמרו הנישואין, ונשאר גהינום. אני לא חסידת הפיניזם, מהסיבה הזו, בפמיניזם קיבעו את האנוכיות של האישה, ולמרות שמבחינת מעשית כל פמיניסט היה גאה בי, אני עובדת, משתכרת, עושה מה שאני רוצה, אבל גם מגדלת משפחה, ואפילו משפחה גדולה. וכשאני בבית, אני עושה את זה מרצון. פעם באמצע שיחת טלפון עם נפש קרובה, אמרתי לה "טוב סליחה, חכי רגע, אני הולכת להכין קפה לבעלי" והיא הסתערה על זה כמוצא שלל רב (פמיניסטית שכמותה) "למה שאת תכיני? למה שהוא לא יכין לך? מה זה הדבר הזה? " אז אילו היתה בי טיפת מרירות, אולי הייתי נענית לאתגר, אבל פשוט תיקנתי אותה "אני הולכת להכין לבעלי קפה, כי אני רוצה, וכשהוא רוצה הוא מכין לי, ואף פעם לא עלה על דעתנו לריב על כוס קפה" יש לגברים של רובנו בעיה, הם לא יודעים להחמיא לאישה שלהם, למרות שהם מעריכים אותה , ומאוד. יש להם בעיה, כי זו מנטאליות קצת גברית, ובמיוחד ישראלית, זה נשמע קצת מתרפס, ונחנחי להחמיא לאישה, אבל מצד שני, גם האישה בדרך כלל לא טובה יותר ממנו, הבעיה שלנו שעם השנים הדברים נראים מובנים מאליהם. היא עושה - כי זה התפקיד שלה , הוא עושה - כי זה התפקיד שלו. וכל אחד חושב שלא מעריכים אותו כערכו. ובעצם, כל אחד נחנק עם זה, לא מדברים על זה, וכשכבר מדברים, אז לא מדברים אלא צועקים את זה, וכשצועקים, אף אחד לא שומע כלום . לדעתי היה צריך ללמד את נושא הנישואין כמיקצוע, מיקצוע שיש בו שחיקה יותר מכל דבר אחר, הנישואין לדעתי הוא הדבר הכי בלתי טבעי שיש, לוקחים שני אנשים שונים אחד מהשני (רק חושבים שהם דומים) ומושיבים אותם אחרי טקס רב פאר - ביחד. אלא מה, כאן יש את הטכסיס ההוא שנקרא אהבה. חושבים שאוהבים, והדמיון ממלא את הראש. אחר כך באה המציאות וטופחת על הפנים, נישואין כרוכים בהרבה עבודה התחיבויות וקשרים מסובכים בלתי ניתנים להתרה. ואז כמובן נכנסת המרירות, וכל מיני אמונות ודעות מוצאים להם קן חם להתישב בו(פאמיניזם, שחרור האישה, ללכת למצוא את עצמך,,,וכו'). , ומכאן עד גיהינום בשניים,(או בשלושה ארבעה, תלוי כמה ילדים) הדרך קצרה. אתם מרגישים שקשה לכם ביחד. חשבת על מה שחיבר אתכם בהתחלה? כמה רצית להיות יפה ומושכת בשבילו? קרוב לודאי שהיום את לא כל כך מתרגשת כשהוא עומד לראות אותך, אז מה עם הטי שירט שלך ראה ימים יותר טובים? (פעם לא היית מעיזה להחזיק לידו את זה), אז מה אם השיער שלך זקוק לצביעה |סלסלול|חפיפה, או מה שזה לא יהיה, כבר שלושה חודשים והוא נראה כמו קש? אז מה אם שכחת איך מתאפרים? אז מה אם עלית במשקל? פעם לא היית מעיזה לעלות מאתיים גרם שמא הוא יגיד ששמנת, היום, היום הוא שלך, הכל זול יותר. פעם סיפרה לי חברה , על גברת אחת שנתנה להן הרצאות על זוגיות, הן ישבו אצלה בסלון, ופתאום הן שומעות צעדים, הגברת קמה ואמרה "תסלחנה לי רגע, הגיע אורח מאוד חשוב" היא הציצה במראה איך היא נראית, יישרה את הבגדים, פתחה את הדלת וקיבלה את האורח במאור פנים. אחר כך הלכה איתו למטבח, נתנה לו לאכול לשתות, וכשסיימה חזרה אליהן, האורח היה ,,, - בעלה. וכך שמעתי היא נוהגת בכל פעם, היא מתיחסת אליו בחביבות כזו כל הזמן, וזה לדעתי שיעור מאלף יותר מכל הרצאה, כמה פעמים אנחנו מקבלות את הבעלים שלנו כך? קרוב לודאי שאנחנו נראות יותר כמו מלפפון חמוץ כשנפגשות איתו, אחרי יום עבודה, אחרי יום קשה בבית, אחרי מה שעובר עלינו, נכון שאנחנו רוצות לשתף אותו במה שקרה לנו אבל רגע...לתת לו לנשום קצת, כוס קפה, אוכל מה שזה לא יהיה, אחר כך שיחה,מה שלומך, איך עבר עליך היום? לתת לו לשחרר קיטור, בלי תלונות וקיטורים.... אילו זה היה הבעל של השכנה , היינו מתנהגים אחרת, למה לבעל שלי לא מגיע לפחות אותו היחס? וכאן הטעות, צריך את המטמורפוזה לעשות בראש לא רק לחשוב שלהתגרש זה קשה כלכלית, שקשה בגלל הילדות, או אני לא יודעת מה, צריך לחשוב על זה , שפעם בחרתי לחיות עם האדם הזה , מה קרה עכשיו? צריך לחזור חזרה אחורה כמה שנים, לשחזר תחושות ורצונות, מה עשית אז כדי להקסים אותו? לשבות את ליבו, את צריכה לקחת את זה כפרויקט, גם אם מה שמתחשק לך זה לתת לו איזו סטירה בריאה שיתעורר. שיתעורר ויעשה גם הוא משהו. אנחנו כל הזמן משתנים, ולא יכולים לעצור את השינוי בבן הזוג, החוכמה היא לא להתגרש, אלא לזרום עם זה כל הזמן. את לא צריכה לחשוב על התפקיד שלו, תעשי רק את שלך, תתחשבי בו, ברצונותיו, תפעילי עליו את קסמייך, תטפלי יפה בילדיך - ילדיו, תטפלי בבית, את תראי את השינוי מצידו לבד, את תראי את ההשתדלות מצידו, אחר כך, תשבו לדבר, שאת תהיי האוזן שלו, בלי להאשים, בלי לצעוק, בלי להזכיר אירועים מהעבר, הכלל של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" תופס גם כאן, ויותר מתמיד. ואת תראי את השינוי , כי יש איזה גלגל קסמים כזה שלא הולך ביננו, הבנות סובלות, אנחנו מאשימים את עצמנו ואחד את השני על זה, והבעיות ביננו מחריפות. את תראי שהילדות תרגשנה טוב יותר, תהיינה רגועות יותר, והמעגל הזה יפרץ איך תדעי שאת באמת רוצה אותו עדין? ואם שווה לך כל המאמץ? תעשי לעצמך מבחן קטן, ותהיי כנה עם עצמך, פשוט תתארי לך אותו חי עם מישהי אחרת, איך את מרגישה עם זה? אם חשת צביטה, אפילו קטנטונת, תשכחי מגרושין, אם חשת קצת זעם, תשכחי מגרושין, ואני חושבת שזה כך, לדעתי זה שאתם רוצים - לא רוצים להתגרש, נובעת מהעובדה שאתם רוצים עדין אחד את השני. אז כדאי להתאמץ. ניסית טיפול זוגי, ואישי, הבעיה בטיפולים כאלה היא שרואים תוצאות , אם בכלל, אחרי זמן, ובנישואין, הקצב שונה. אז תנסי טיפול עצמי, את עם עצמך, תחשבי על הדברים. תנסי להזיז אותם בכיוון שאמרתי לך, גם אם ילעיזו יגידו שזו דרך מאוד נכנעת או מה שלא יהיה. איפהשהו, הדברים חיבים לזוז, ואם חושבים על גירושין, אז זה רק אחרי שניסיתם הכל בכדי להציל את הנישואין.