איך מתמודדים עם חרדת נטישה????..

היי, לאחרונה לאור חיפוש עצמי מעמיק לגבי סיבת התקיעות בחיי, גילתי שלדעתי אני סובלת מחרדת נטישה- שאותה פיתחת במשך חיי אך מלפני 5 שנים התעצמה (אני בת 27): לפני 5 שנים נמצאתי בתקופה שהמוות היה קרוב אליי כלומר כמה אנשים שמאוד קרובים אליי גססו ומתו סביבי (הכוונה למשפחה מדרגה שנייה) דבר שגרם לי בתחילה לברוח ולא לשמוע על נושא המוות , ולאט לאט גרם לי לפתח בדיחות על המוות ובעיקר על פרידה, מאז אותה תקופה אני חשה שאני אינני מתמודדת היטב בפרדות ואף מתחמקת מהן, לדוג': אחי נסע לחול לכמה חודשים ואני במשך3 ימים בכיתי (בסתר) והייתי עצובה לאור הפרידה, האם לדעתך זה דבר הגיוני? והאם זאת הסיבה שבגללה אני נמנעת מלהיכנס לקשר רציני עם בחור (עד היום לא היתה לי מערכת רצינית עם גבר, איך שזה מגיע לקטע רציני אני בורחת)? , אני בחורה שמאוד מחוברת לעצמה, סטודנטית, עם בטחון עצמי שניראת טוב,גדלתי בבית תומך ואוהב ללא משקעים ופרידות,(בד"כ אומרים שחרדת נטישה מתפתחת בילדות לאור מחסור או טראומה אבל אצלי לא היה דבר כזה. האם זה מה שתוקע אותי ולמה? ומה עושים בכדי להתגבר?

שלום לי, אני לא בטוחה שהייתי קוראת למה שתיארת 'חרדת נטישה', אך בהחלט ישנן עדויות לקושי סביב פרידה. בעיני הדבר הנכון לעשות הוא להתחיל טיפול פסיכולוגי, כדי לנסות להבין ממה נובע הקושי ואיך ניתן להקל. אגב, קיים טיפול דינמי קצר מועד (12 פגישות) אשר הפרידה (עליה הוחלט מראש) היא נושא מרכזי בו. הטכניקה נקראת טיפול מוגבל בזמן בשיטת ג'יימס מאן, ואני מאוד ממליצה לנסות. בברכה, אורנה ראובן-מגריל