שעמום

הבעיה שלי זה שאני משתעממת מהר מדברים. סדר היום שלי הוא כזה: עבודה ולישון. לישון ועבודה. אני מרגישה חוסר סיפוק בחיים שלי. ניסיתי לרכוש לי תחביבים. ניסיתי למשל פיסול, כי אני טובה בלעשות דברים עם הידיים. הייתי בחוג פיסול במשך חודשיים ונהניתי מאוד. פתאום התחיל להופיע אצלי חוסר חשק, ובגלל שתחביבים עושים לשם החשק, הפסקתי. עכשיו למשל אני יכולה ללכת לחוג פיסול והידיים שלי לא ירצו לזוז. אני לא יכולה להכריח את עצמי. פעם גם הייתי בחוגי קרטה, אורגן, ג'אז, ריקודי בטן. ותמיד אותו הסיפור. בהתחלה התלהבות ואח"כ מתגלה חוסר עניין. אני חייבת למצוא לעשות משהו מרגיע ושהפעילות היחידה שלי לא תהיה רק עבודה ולישון. אני זקוקה למנוחה רוחנית מהעבודה. במציאות היומיומית שלי אני מאוד נשחקת וקשה לי לחיות ככה. לרוב אני ממש רוצה למות. עכשיו מתוך שיעמום וחוסר סיפוק אני זוללת ומשמינה. אני כאילו מנסה למצוא סיפוק באוכל. בסופו של דבר גם בזה אני לא מוצאת סיפוק, מה שלא מונע ממני להשמין... אני כבר לא יודעת מה לעשות.

שלום מירה, אני חושבת שאת מדברת על שני דברים שונים: האחד הוא איבוד עניין מהיר בתחומי עיסוק שונים, והשני הוא תחושת ריקנות, שחיקה וכאב נפשי עמוק. שני הדברים אינם זהים זה לזה, ואולי הניסיון "לרפא" את תחושת הכאב באמצעות פעילות בחוג אינה מצליחה משום שהיא אינה עונה על מקור הבעיה. נראה לי נכון להתייחס לחוג כמקום שאמור למלא אותנו התלהבות ועניין, אבל לא כמקום שאמור לפתור את הכאבים הנפשיים שלנו. לצורך זה ישנם "חוגים" מסוג אחר, כמו טיפול. אני חושבת שמאוד יעניין אותך להתנסות בטיפול באומנות, שמתייחס ליצירה כדרך הבעה עצמית ומקשר אותה באופן רציף לתהליכים הנפשיים שעוברים על המטופל. נדמה לי שזהו שילוב מוצלח במיוחד עבורך. בהצלחה, אורנה ראובן-מגריל