יחסים בעבודה

אני בחורה רווקה בת 32, שעובדת בעבודה משרדית כלשהיא. סה"כ במחלקה ובחדר אנחנו 4 איש: הבוס, שלוש נשים וגבר אחד. אני ועוד אחת יושבות בחדר אחד לבד. היחסים בינינו הם יחסי עבודה בדר"כ ומכורח הנסיבות אנחנו גם משוחחות על חיינו הפרטיים ובאופן כללי מסתדרות - זה בגדול. בין שתי הבנות נרקמו יחסי ידידות יותר קרובים, ואני מרגישה שהן כאילו "שמות עליי זין". הן מתנהלות בתוך עצמן בעבודה, ורואות בי כמין פועלת שלהן, בלי שום שפה משותפת מעבר. בחודש האחרון הן התחילו להסתגר בחדר של הבחורה השנייה, ומאחר ואני יושבת לבד, הדבר פגע בי מאוד. מילא היינו כמה בנות אז זה לא היה נורא, אבל עצם זה שאנחנו שתיים לבד בחדר, מעצים את התחושה הלא טובה. אחרי זמן מה אני מגלה בדרך אגב, שאחת מהן מתחתנת, ולא סיפרה לי על כך. טענה שזה סוד עדיין (מה שלכשעצמו מוזר לי - לשמור בסוד שמחה). אני רואה בזה פגיעה נוספת, מאחר שבכל זאת אנחנו עובדות יחד די בצמוד, ואף יושבות באותו החדר. הארועים האלה גורמים לי לבוא לעבודה בתחושה כבדה.. יש לציין שאני בכללי לא טיפוס חברתי במיוחד, אבל בכל אופן, אני חושבת שיש לנהוג מידה של כבוד למישהי שעובדת איתך בצמוד. אני שוקלת להתפטר, אבל לא יודעת אם אני עושה נכון בכך שאני רוצה לעזוב עבודה בגלל נושאים חברתיים. אני גם חוששת שהבעיה תחזור על עצמה במקום אחר. מה כדאי לעשות במצב זה? האם אני צריכה לדבר עם שתיהן ולומר את שעל ליבי?

ערב טוב, מישהי משולשים חברתיים הם הרבה פעמים פתח לצרות. ברית זוגית מתחממת, תמיד משאירה מישהו בצד, נעלב ופגוע. לא ציינת האם יש ברקע תקריות עבר שהביאו למצב הזה, או שזה מצב שנוצר מעצם היותך אדם סגור ומרוחק יותר. בכל מקרה, יש לי הרגשה ששווה לשוחח על כך, ולשתף את הבנות בתחושותיך. בהנחה שמדובר במקום עבודה טוב ומתגמל כלכלית, גם אני חושבת שלא נכון להתפטר, אלא דווקא לנסות להביא לשינוי במסגרת העבודה הזו. לא סיפרת אם חווית תחושות דומות בעבר, במקומות אחרים, אבל אני שומעת את החשש מהישנות התופעה גם בעתיד. אם זה כך, אולי כדאי לשקול השתתפות בסדנה קבוצתית, הנותנת מענה לקשיים חברתיים ובינאישיים. אגב, חשבת לנסות ולהתקרב קצת לבנים? לפעמים הם מפתיעים ביכולת שלהם לקרבה ונאמנות :-) שווה לנסות, לא? בהצלחה ליאת

אני חוששת שהן ילעגו לי ויגידו שאני פרנואידית אם אשתף אותן. היו תקריות אבל לא רציניות של נתק או משהו בסגנון, פשוט אני אדם מרוחק קצת. אני שואלת את עצמי איך לדבר, איך לפנות אליהן בלי להרגיש בעמדת קיפוח או נחיתות. בסביבה שלי אין "בנים" מהסוג שציינת. אני דווקא מסתדרת עם בנים טוב :)