איך גם אני אדע אם אני צריכה טיפול פסיכולוגי?!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בת 23, ראיתי כמה אנשים שרשמו על כל מיני בעיות שלהם והאם יש צורך בטיפול פסיכולוגי.. כי נדמה לי שלפעמים אני מדמיינת את מה שעובר עליי.. אני לא מספרת בדר"כ הכל נשמר בבטן, וזה גורם לי לכאבים נוראיים, קיבלתי אבחנה של IBS, כאב בטן פשוט תמידי שמוציא אותי מדעתי עד כדי כך שאני בוכה לפעמים.. זה גורם לי למחשבות לדוגמא כמו אולי אני לא אוכל ארוחה היום, אילו רק יכולתי לדלג על ארוחה כי בלאו הכי הבטן תכאב לי ואני ארגיש לא טוב.. עוד בעיה היא שנעשתי אובססית לשומנים במותניים.. אני כל יום בודקת אם יש לי משהו שם..עד לפני כמה שנים הייתי רקדנית ואז התגייסתי והפסקתי.. היום אני עושה יוגה..אבל זה כאילו לא מספיק.. אני מפחדת להשמין..למרות שאני נמצאת בתת תזונה גדולה מאוד עפי הדיאטן שלי.. הוא נתן לי תפריט ענק לא נורמלי.. אמרתי לו שאני לא מסוגלת לאכול את כל זה.. התשובה הייתה: תנסי.. חברה שלי טוענת שאני מתקדמת אל בעיות אכילה וכדאי שאבדוק את זה עכשיו.. חשבתי אולי להפסיק את הדיאטן, ללכת לפסיכולוג ולראות מה לעשות בהמשך.. בעצם כל היום שלי סובב סביב נושא האוכל..מתי..איך..מה.. זה מכניס אותי למצבי רוח קשים שכל היום נדפק..ואני לא מצליחה לצאת מזה.. בנוסף עוד שאלה איך אני יכולה לספר את כל מה שאני מרגישה לחבר שלי.. כי הוא מרגיש שעובר עליי משהו..אבל אני לא מצליחה לספר לו את זה..! תודה רבה!
ערב טוב, הרעיון לפנות לטיפול פסיכולוגי נשמע לי נכון והולם את נסיבות חייך כרגע. ההחלטה להפסיק ללכת לדיאטן נשמעת מוצלחת הרבה פחות, בעיקר על רקע החשד להפרעת אכילה. שתי דמויות אלה (פסיכולוג/ית ודיאטן/ית) הן קריטיות להצלחת טיפול בהפרעת אכילה או בבעיות בדימוי הגוף. גם הפרעת אכילה וגם תסמונת המעי הרגיז הן תופעות סומטיות המתקשרות מצוקה רגשית שאינה מוצאת אפיק ביטוי מספק (כמו שאת מרגישה כאשר אינך יכולה לשתף את החבר). תמיכה והכלה הן מצרך יסוד עבור כולנו, ובודאי למי שסובל פיזית ברמת היומיום. אני שבה ומעודדת אותך לפנות לפסיכולוג/ית שיסייע לך בהפחתת רמת המצוקה ובשמירה על משקל גוף שאינו מסכן אותך. נשמח לשמוע שעשית צעד ראשון קדימה לילה טוב ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
