טיפול מוזר

אני מטופלת כבר 3 חודשים אצל פסיכיאטרית שהיא גם עושה פסיכותרפיה (היא מכירה א ההורים שלי ולכן מטפלת בי בהתנדבות), ובאופן מוזר ומעצבן למדי היא נוהגת להתחיל לדבר על עצמה בזמן הטיפול, בד"כ לוקחת נושאים שאני מעלה ומספרת לי על חוויות שלה, וזה לא רק כדי לתת תמיכה אלא ממש מרגיש לי שהיוצרות מתהפכים, שהיא מדברת ופתאום אני קשובה ואמורה להכיל את הבעיות שלה שהיא מספרת לי עליהן, בזמן האחרון הבנתי שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה ולא באירוע בודד. מה לעשות? היא לא מרוכזת בי ובדבריי ואם כבר היא מגיבה היא עושה זאת בציניות ועוקצנות שאפילו פוגעת בי. בפגישה האחרונה אמרתי לה שאני רוצה להפסיק להגיע, היא ביקשה שאגיע לעוד פגישה כדי לדבר על כך. מצד אחד לא נעים להגיד כלום כי היא מטפלת בי ללא תשלום, מצד שני ממש לא עוזר ולא בונה עבורי להיום שם, היא טיפוס שמרתיע אותי. מה לעשות? ללכת לפגישה נוספת ולהגיד לה כל מה שאני חושבת או פשוט "לחתוך" ולמנוע את האי נעימות הזאת (ושוב, אחרי הכל היא מטפלת בי ללא תשלום ובגלל זה אני מרגישה שאין לי זכות להתלונן בפניה)....

בדיוק בגלל זה אנשי מקצוע מקבלים כסף עבור העבודה שלהם - זה עוזר להגדיר גבולות, ולא יוצר את הרגשת ה"לא נעים" כשמחליטים לעזוב. אני לא הייתי הולכת בחיים לטיפול בחינם אצל חברה של ההורים שלי! לא רוצה שיעשו לי טובות שאח"כ יעלו לי הרבה יותר... לא רק להתחיל טיפול אחר ומקצועי יותר, אלא גם לשקם האמון באנשי מקצוע... בחיים לא מקבלים שום דבר בחינם - ואת רואה שאת כבר משלמת את המחיר על "הבחינם" הזה.

היי גם אני חושבת שזה לא ממש טיפול, אבל דווקא בשל המעורבות האפשרית של הורייך בטיפול. בתוך השעה הטיפולית את היא זו שאמורה לעמוד במוקד, מתוך ביטחון גמור באדם שמולך. הסיפור הזה נשמע, איכשהו, לא טוב, והרתיעה שלך מובנת לי לגמרי. בגלל הידידות עם הורייך, וכאות הערכה לנכונות שלה לטפל בך ללא תמורה (יש עוד אנשים טובים) אפשר לכבד את המטפלת בפגישה אחרונה, בה תוכלי להסביר את הקושי שלך, ולהודות לה על הזמן שהקדישה לך. מלהיות 'בן-אדם' אף אחד עוד לא מת... :-) ליאת

תודה על התגובה. ראשית אני חייבת לציין שההורים שלי לא מעורבים בטיפול בשום צורה. היא אמנם מכירה אותם והם אותה, אבל חיסיון המטפל-מטופל הוא מלא ואין לי ספק שהיא לא מדברת איתם עליי מאחורי גבי, הם גם ככה לא ממש קרובים אליה. מה שכן, בהחלט יש הרגשה של "עושה טובה", יש לי הרגשה שהיא סתם יוצאת לידי חובה כאילו כדי לעשות טובה להורים שלי בזה שהיא מטפלת בי, אבל לא נראה שיש לה עניין לטפל בי בכלל, כל הסיטואציה מגוחכת כי היא אפילו עונה לטלפונים בזמן שאני איתה . כל הזמן יש משהו דחוף כזה או אחר שהיא מתנצלת עליו וגורעת לי זמן מהטיפול שאמור להיות מוקדש לי. הבעיה העיקרית שלי היא איך באמת להגיד לה את כל זה ועדיין לכבד אותה, כי הרי אני מעבירה עליה ביקורת איומה, אז בסוף אם אני אגיד לה "אבל תודה על הזמן שהקדשת לי" מה זה כבר יעזור? המסר יהיה ברור "את מטפלת גרועה ואני לא רוצה לבוא אלייך יותר" איך אפשר גם להגיד את מה שיושב לי על הלב וגם לסיים יפה את הנושא הזה?