התמודדות עם בעיות ראיה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/11/2005 | 19:02 | מאת: אילן

שלוםרב. מזה שנתיים אני סובל מתופעה בלתי הפיכה המוכרת לרופאי העינים היטב כהנתקות אחורית של הזגוגית בעין. תופעה זו מאופיינת כ"זבובים" או צורות שונות השטים או מרחפים ממש לפני שדה הראיה. למרות שהיא מופיעה הרבה אצל אנשים מבוגרים, ובעיקר אצל קצרי ראיה, ואינה מסוכנת, היא מהווה מיטרד גדול מאוד. רופאי העינים טוענים שעם הזמן אותם גופים שוקעים או שמתרגלים. השאלה שלי היא, כיצד ניתן להתרגל למצב, או יותר נכון, ללמוד לחיות עם הבעיה. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה
07/11/2005 | 22:34 | מאת: ליאת מנדלבאום

אילן יקר, מחלה או מגבלה פיזית יכולה לנחות על כל אחד מאיתנו בכל רגע בחיינו. את התופעה ממנה אתה סובל איני מכירה כלל, אבל שמחתי לשמוע שלמרות היותה מטרד גדול היא אינה מסוכנת ואינה בעלת אופי מתדרדר. ככלל, אנשים החיים עם מגבלה פיזיולוגית כרונית נאלצים למידה של הסתגלות כמעט בכל זירות חייהם. אתה חי עם המטרד הזה כבר שנתיים, ועדיין מרגיש שקשה לך. אתה שואל איך לומדים לחיות עם זה, והדבר הראשון עליו חשבתי הוא "הפרעת קשב וריכוז". אנשים עם הפרעת קשב חייבים לסגל לעצמם את היכולת להתעלם מגירויים מסיחים ולהתמקד בגירוי המטרה. במקרה שלך שדה הגירוי הוא ויזואלי, ועליך להתעלם מגירויים ויזואליים מסיחים (אותם 'זבובים'). כמי שמטפלת גם בסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז, הלומדים לתארים מתקדמים, אני יכולה להעיד על כך שהדבר כנראה אפשרי. אחת הסכנות המרכזיות בסוג כזה של בעיות, היא הנטייה לראות במגבלה את הגורם הסיבתי האחד והיחיד לסבל שלנו. הרבה אנשים עם בעיות בריאות כרוניות מאמינים שאילו היו בריאים, חייהם היו נראים שונים בתכלית. חשיבה כזו, כשלעצמה, יש בה כדי לפגוע באופן מעגלי בתפקוד בפועל. כדי לצאת מהתקיעות הזו, כדאי לנסות ולהבחין בין הקשיים שאכן נגרמים בעטייה של מגבלת הראייה, לבין אלה שאינם קשורים בה. בכלל, אפשר לומר בזהירות שלכולנו יש 'זבובים' כאלה ואחרים שמפריעים לנו לראות דברים בבהירות, ומתערבים באופן בו אנו מתבוננים על עצמנו ועל עתידנו (או עברנו). אני מאחלת לך שתצליח, למרות המטרד, לראות קדימה, לראות את העיקר, ולדעת לקבל - כמו כולנו - את הכתמים השחורים המהווים חלק בלתי נפרד מחיינו. הלוואי שכל כתם שחור (כמו בשמלה של "חנה'לה ושמלת השבת") יהפוך בסופו של דבר לכתם של אור. :-) ליאת

08/11/2005 | 18:48 | מאת: אילן

לליאת שלום. רב תודות על תשובתך המהירה, המפורטת והענינית.אני מבין שעלי ללמוד להתעלם מהגרוי הויזואלי, אולם אינני יודע כיצד לעשות זאת. האם תוכלי ליעץ לי מהי השיטה או הטכניקה הדרושה לשם כך, או להפנות אותי לספר מתאים.קשה מאוד להתעלם מהבעיה, כאשר הדברים ה"צפים" מופיעים כל הזמן בשדה הראיה ומפריעים מאוד בעיקר על משטחים בהירים, כגון ספרים, או ביום בהיר, מולי. אגב, אם תיכנסי לאתרים העוסקים בעינים, תווכחי שהרבה אנשים סובלים מאותה תופעה. באנגלית מכנים אותם "פלוטרס" (צפים). תודה גם לרחל על הערתה. אחרי כמה זמן זה עבר לך? הרבה תודות. אילן.

07/11/2005 | 23:16 | מאת: רחל

כאחת שזה קצת הפריע לה(וכיום זה קיים אך אני לא מרגישה) רופאי העיניים צודקים מתרגלים לזה בסופו של דבר, השאלה איך מתרגלים אינה נכונה צריך סבלנות, מפני שהתרגלות זה משהו שמגיע מעצמו ולא תלוי באיזה עצה חכמה או פעולה שהאדם עושה לזרוז הענין, במידה והיה משהו שניתן לעשות בנידון הרי הרופאים היו אומרים זאת להקל על האדם(אני משערת) זה יכול לתסכל ולהפריע וההתרגלות יכולה לקחת זמן, אבל באמת לאחר זמן מה זה כבר ממש לא מזיז......

08/11/2005 | 19:20 | מאת: אילן

שלום. תודה על התיחסותך לבעיה. נכון שרופאי העינים טוענים שעם הזמן הבעיה עוברת או שמתרגלים. הבעיה היא שאני סובל כבר שנתיים, ואין שום שיפור במצב. כמה זמן לקח עד שהפלוטרס שקעו או נעלמו? אני מאבד את הסבלנות. תודה. אילן.

16/11/2005 | 18:57 | מאת: אילן

לליאת ולגדעון שלום רב, אני מודה מאוד לשניכם על התשובות העניניות והמפורטות. כדי שאוכל לישם את הצעותיכם, אנא הפנו אותי לספרות המתאימה היכן אוכל ללמוד על הטכניקות שהמלצתם- שינוי קשב והחלפת דמות-רקע. איך לומדים את השיטות האלו כולל הסחת הדעת מהבעיה? האם אפשר לקבל הסבר יותר מפורט על מה שהצעתם לי. הרבה תודה, ומחכה לתשובתכם,אילן.

13/11/2005 | 23:30 | מאת: גדעון שובל

אילן שלום, זו אכן תופעה מוכרת ומעצבנת מאוד, לפחות לפי דיווחי הסובלים מהתופעה. הדרך היחידה שאני מכיר היא ללמוד טכניקות התעלמות והסחת קשב המבוססות על שילוב של שיטות הרפיה ושינוי תשומת הלב. ראיתי שניסית ביופידבק. זה היה אמור לעזור. האם ניסית תרגילים של שינוי קשב והחלפת דמות-רקע? הבעיה הבסיסית היא שמפעם לפעם מנסים לבדוק האם "הזבובים" עדיין שם וככל שמרבים לעשות זאת רק מחריפים את הבעיה. במידה מסוימת צריך ללמוד לקבל את זה שהם תמיד יהיו שם ואז עצם הקבלה הזאת מרגיעה ומקלה. בהצלחה, גדעון

14/11/2005 | 07:00 | מאת: אילן

לגדעון שלום רב, אני מודה לך על עצתך.הביופידבק שאני ניסיתי היה הרפיה, נשימות ודמיון מודרך,מה שלא הוריד את רמת החרדה. האם תוכל להסביר לי מהם התרגילים של שינוי קשב והחלפת דמות-רקע? איפה אפשר ללמוד עליהם? האם תוכל להפנות אותי לספרות בנושא? מי מטפל בטכניקות אלו? הרבה תודות. מחכה לתשובתך.אילן.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית