ביישנות כרונית

שלום, רציתי לדעת האם ביישנות מוגדרת כהפרעה נפשית ומהן דרכי הטיפול בתופעה (פסיכולוגיים, פסיכיאטריים..?). אני בחורה בשנות העשרים וסובלת מאוד מהביישנות שלי (מאז הייתי ילדה קטנה), מאחר והיא גורמת לי לא לחיות את חיי כפי שהייתי רוצה. אני מתביישת לעשות ולהגיד דברים בכל התחומים בחיים(מתביישת לחשוף את גופי, להודות שאני זקוקה לקשר אינטימי, להודות בפחדים וחולשות, בצורך שלי להלחם על שלי ולהצליח וכדומה). אני לא יודעת כ"כ מה לעשות ומרגישה שזה חלק מאוד חזק מן האישיות שלי ושיהיה מאוד קשה לשנותו, אם בכלל.

ביישנית יקרה, את צודקת. ביישנות היא בדר"כ משהו אישיותי שמלווה במידה זו או אחרת את האדם כתכונה יציבה כל חייו. יש לא מעט מחקרים שעמדו על קשר בין תכונת הביישנות לגורמים ביולוגיים-מוחיים, ולא רק פסיכולוגיים (כמו שנהוג לחשוב). למרות אי הנוחות הרבה והקשיים שתארת, שהם מנת חלקם של לא מעט אנשים בעולמנו, לא מדובר בהפרעה נפשית. אנשים ביישנים מוצאים לעצמם חברים, בני זוג, וחיי חברה מספקים, גם אם זה קורה לאט יותר (או אחרת) מאצל חבריהם הלא ביישנים. לפעמים, בגלל הביישנות וההימנעות ממצבים חברתיים, נוצרים - כתופעה משנית - חסכים במיומנויות חברתיות ובינאישיות, חרדות או פגיעה בדימוי העצמי. במקרה כזה, מומלץ מאד להיעזר בטיפול פסיכולוגי, כי בתופעות הללו אפשר וכדאי מאד לטפל ! מדברייך ניתן לחוש במצוקה, אבל גם ברצון אמיתי לשינוי. נצלי את העוררות הזו, ואת תחילתה של השנה, להחלטות חשובות למען עצמך. אני שולחת לך הרבה עידוד לקום ולעשות מעשה, ואשמח מאד מאד לשמוע על הישגים חדשים אם תבחרי לשתף אותנו. יישר כוח ליאת

רב תודות, ליאת.