לדרור-מוסיקה שכל רגש ופסיכולוגיה

דרור שלום בשבוע שעבר לא ניסחתי נכון את הקשר ביני למוזיקה לשכל ולרגש בסביבתי אני ידוע כמי שמשתמש בתבונה וברציונליזם ברמה גבוהה כל חיי בחנתי את עצמי בקריטריונים אמפיריים ודרך המוזיקה אני מרגיש את הכמיהה לחוויה רוחנית מוזיקה התחלתי לשמוע לפני 5 שנים לאחר שהתפנה לי זמן והתפנתה לי הכנסה. אין לי ספק שההנאה הרוחנית ממוסיקה מגיעה דרך השכל ולא ניתן להפריד בין שכל לרגש במוזיקה. כוונתי שכדי להגיע ליכולת לשמוע את המיסה הגדולה צריך להתחיל במוסיקת ליל זעירה או ב 1812. אם ביצוע של סונטה של שופן בהקלטה של NAXOS סוחף אותי והמוזיקה באותו רגע מדברת אלי אני לא ארוץ לרכוש תקליטור רק מפני שרפי לביא אמר שהוא חובה על המדף. אין שום ספק שאם אני מחזיק בבית ושומע את כל הרפרטואר ( להוציא האוונגרד) בין ג'זואלדו לליגטי אזי אני אולי אוטודידקט אני מבקש את התייחסותך לעובדה שאני יכול לשמוע בבוקר אחד את הקונצ'רטו ל צ'לו של דבוז'ק סונטה שלישית של שופן רביעיה של היידן ובבוקר שלמחרת אני יכול לשמוע את משה ואהרון של שנברג האם יש קשר בין התנודות באופי הרפרטואר לספקטרום רחב של מצבי רוח שאובחן אצלי תודה שאול

שאול יקר, מן הדברים שאתה כותב לא קשה להבחין בידע הנרחב שלך במוסיקה, ואם אתה אוטודידקט זה רק מעצים את הערכתי. ההקשרים המוסיקליים שלך, גם אם אינם מסתמכים על ידע נלמד, טומנים בחובם חשיבה מוסיקלית מעמיקה. מעניין שאתה משווה דווקא בין ג'זואלדו לליגטי. לדעתי, שניהם שייכים לאותה תקופה מוסיקלית, גם אם מפרידות ביניהם כמה מאות שנים. המוסיקה הכרומטית של ג'זואלדו, שנושאת בחובה מטענים רגשיים מרוכזים, הקדימה בהרבה את זמנה, ודומה למוסיקה בת-זמננו. ג'זואלדו התחיל לכתוב מוסיקה כזו לאחר שרצח את אשתו ואת מאהבה, ובכך יש הסבר כלשהו לסגנון המיוחד והרגשי. בוודאי יש קשר בתנודות בין אופי הרפרטואר לבין המצב הרגשי שאתה נמצא בו (ונדמה לי שזה נכון לגבי כולנו). אני יודע שבמצבי רוח מסויימים אני מעדיף להקשיב לרביעיות מן התקופה הרומנטית, ובמצבי רוח אחרים אני זקוק דווקא לג'ניס ג'ופלין. המוסיקה איננה רק שיקוף של מצב רוחנו, אלא יש בה גם כוח מרפא, ואני זוכר איך בילדותי נהגתי להקשיב לשירי החיפושיות כדי לשפר את מצב רוחי. זה עובד עד היום. דרור