האם יש שם לבעיה

שלום רב , יש לי שני בעיות ורציתי לדעת אם הם ידועות בעולם הפסיכולוגיה וכיצד מטפלים בהם. 1. אני לא מסתכל לאנשים בעיניים על דרך קבע... (אין לי חרדה חברתית או משהו כזה - אני קצת ביישן אבל). 2. הדבר היחיד שאני מחפש כל הזמן הוא אהבה של אישה - בצורה די כפייתית ולפעמים אומללה. (אני בן 20+). אני לא יכול לחשוב על דבר אחר במשך היום והחברים שלי והמכרים שלי כמעט ולא מעניינים אותי (או תחביבים אחרים). אשמח לייעוץ ולדעת האם הבעיה מוכרת ויש לה שם. תודה,

ערב טוב וחג שמח קשר-עין הוא אחת מצורות התקשורת הבינאישית, אולי אפילו הבסיסית שבהן. חשוב על תינוק שזה עתה נולד. קשר העין עם האם הוא הדרך הכמעט יחידה לתקשר עמה. לעיתים, הסטת המבט היא הדרך היחידה של התינוק לשמור על עצמו מפני גריית-יתר. אצל בעלי חיים (ואנחנו גם בעלי חיים, מה לעשות...) מבט ישיר כמוהו כקריאת תגר. השפלת המבט כמוהו ככניעה. הקושי ליצור קשר עין בהחלט יכול להיות קשור לביישנות וחוסר ביטחון. בהרבה מאד קורסים לאנשי עסקים או אנשי מכירות מתייחסים למיומנות הזו כדרך לשכלל את התקשורת עם לקוחות פוטנציאליים, לשדר ביטחון ומקצועיות, ולהגביר את יכולת ההשפעה. הבעיה השניה שאתה מתאר היא הצורך באהבת אישה. אתה אומר שהחיפוש שלך נעשה בדרך כפייתית ואומללה, וגם אם לא מאד ברור לי למה אתה מתכוון, ברור שאתה סובל ומוטרד מכך. אנשים צעירים, כמו שכבר נאמר כאן היום, עסוקים מאד בשאלות של זוגיות ומיניות, ואין בכך שום דבר חריג. עם זאת, מדבריך עולה "ארומה" של חוסר ביטחון, דימוי עצמי בעייתי וחרדה סביב עניינים אלה. ההימנעות מחברתם של אנשים וחברים מותירה אותך בבדידות, ויוצרת בעיה משנית של כישורים חברתיים פגועים. נראה שתוכל להפיק תועלת רבה מפנייה לגורם מקצועי שיוכל לסייע לך ברכישת מיומנויות חברתיות ותקשורתיות מסתגלות יותר, ובשיקום הדימוי העצמי וההערכה העצמית. אני מאחלת לך הצלחה רבה ושנה טובה ליאת