פנטזיות מיניות מדכאות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/08/2005 | 12:57 | מאת: מורן

שלום, אנוכי בחורה בת 25 ללא ניסיון מיני מעשי. ההתעוררות המינית שלי חלה בגיל 17 כאשר התחלתי לגלות סקרנות גופנית במין והיצר הזה הציף אותי די בפתאומיות והיה לי קשה לעכל את השינויים שחלו בי אז. מאז עברתי תהליך ארוך וקשה של הפנמת הצרכים המיניים שלי ואין לי בעיה עם הנאה מאוננות למשל, אך עדיין איני בשלה ליחסים של ממש עם בנים (ממגוון סיבות...)... הבעיה שלי היא עם האופי שהפנטזיות המיניות שלי לובשות לעיתים די קרובות, תחושות של אלימות וחוסר אונים שממש מדכאות אותי, בהתחלה אני נוטה להן ממקום שמחפש ריגוש אבל מהר מאוד זה פשוט מביא אותי לתחושה קשה ואפילו בכי מחניק כשבסך הכל אני שוכבת במיטה שלי בלי שקרה שום דבר, כאילו למחשבות יש חיים משל עצמן ואני מרגישה את ה"פנטסיה" משפיעה עליי יתר על המידה, ממש הזדהות עמוקה עם אותה דמות שאני נוטה אליה, נאנסת ונכבלת במצב של חוסר אונים ואני מרגישה את החוסר אונים הזה בצורה מוחשית ביותר, זה משפיע על חיי באופן כללי, אני קמה בבוקר ומרגישה שלילה לפני כן עברתי חוויה קשה כאילו בעולם אחר, אפל, שחור, מרגישה בושה שתסריטים כאלה מנהלים את עולמי הפנימי בסתר, איפושהו זה יוצא כאילו אני חיה שם, בפנטזיה ולא בעולם הזה, מרגישה מעוותת בגלל זה, כי זה משהו שכופה את עצמו עליי, מן יצר הרסני אפילו, ואין לי דרך להמנע מזה, כשאני רואה סרטי אהבה מקובלים זה גורם לי לגחך, זה מרגיש לי כמו בדיחה, סוג של אשלייה, יש לי מן תפיסה מאוד הרסנית של המיניות שלי ששמה אותי במקום פגיע וחסר אונים ואני לא מרגישה שאני מסוגלת לשלוט בזה, זה מוכתב לי מבפנים, סוג של נטיה. איך אני יכולה להשתחרר מההשפעה המדכאת של זה על החיים שלי?

לקריאה נוספת והעמקה
10/08/2005 | 15:46 | מאת: ליאת מנדלבאום

מורן יקרה, החוויה המינית של כולנו כוללת, לבד מן המעשה עצמו, גם פנטזיות מסוגים שונים. אין בכך שום דבר מעוות או אפל, גם אם הפנטזיות כוללות מרכיבי אונס ואלימות. כל עוד איננו פוגעים באדם אחר מותר לנו לנהל את עולם הפנטזיות שלנו באין מפריע. עם זאת, כדי לנסות להבשיל (אני משתמשת במושג שלך) לקראת יחסים זוגיים אמיתיים, הכרוכים גם באינטימיות וקשר רגשי משמעותי, מוטב לפנות לטיפול דינמי, שיאפשר לך ברור מעמיק של הקשיים, הפגיעות ותחושת חוסר האונים שלך. ההחלטה לקום ולעשות את הצעד הראשון למען עצמך היא לעיתים הדבר הקשה ביותר. אני רוצה להאמין שאחרי כן קל יותר, ובוודאי שווה את המאמץ. דרך צלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית