דכאון

שלום רב, אני בת 18, ובשנתיים האחרונות סבלתי מדכאון (לפי אבחנתי) אשר היה בשיאו לפני כשנה, ניסיתי (מחוסר ברירה) טיפול פסיכולוגי אך ויתרתי על הרעיון לאחר מספר מצומצם של מפגשים. לאחר אותו וויתור לא חל שינוי מהותי במצב, שלדעתי האישית בלבד, היה מעין דכאון כלומר-חוסר עניין, התבודדות הרס עצמי וכיוב'.. אך בחודשים האחרונים מצב הרוח במגמת עלייה למרות סיטואציות אשר מזכירות לי את המצב הקודם, כלומר "ניצוצות" של אותו תהליך דכאוני ממושך (אך לא כמו פעם!!). האם אפשר לכנותם תחת הגדרה של- דכאון קל (מצבי הרוח מאופיינים באותו חוסר עניין, הרס עצמי וחשיבה פסימית, אך חשוב לציין שאם בעבר אילו נמשכו חודשים הפעם לא מדובר יותר מכמה ימים לכל היותר ולא באותה העוצמה) או שאילו מצבים לגיטימיים כמו כל אחד בחייו ? האם,לדעתך המקצועית, יש לתת למצבים האילו לדעוך ולפחות מעוצמתם באופן טבעי(מה שהוביל למצב הקיים) זאת כאשר אני יודעת שאם העבר אינו "מכוסה" אני לא עתידה לעתיד "וורוד" למדי ובכל זאת האם לערב צד מקצועי (למרות שאני בכלל לא מעוניינת בכך!!!)? אני יודעת כי שאלותיי אינן ברורות דיו,מקווה שאתבדה, ובכל זאת- תודה מראש! שבוע טוב, מיטל

שלום מיטל, גם דיכאון קל הינו מצב לגיטימי. השאלה בעיני הינה: עד כמה מצבי הרוח, הדיכאון וההתבודדות וההרס העצמי מפריעים לך ואילו דברים חיוביים יש בנוסף להם? (למשל: חיי חברה, חוגים, דברים שאת נהנית לעשות, תוכניות לעתיד). כלומר מה האיזון בין הדיכאון לבין חלקים של שמחה ומצב רוח טוב. אם יש איזון שהינו סביר לך, אז את יכולה להרשות לעצמך להמתין שהתקופה הלא טובה תעלם ותחל תקופה טובה. אם את סובלת, מדוע שלא להעזר באיש מקצוע. לבנתיים תשימי לב לכמה זמן העליה במצב הרוח, ואם הדברים מסתדרים אז מה טוב. במידה ולא - תשקלי לערב איש מקצוע. בהצלחה רבה, גדעון