בואו נדבר על אהבה

ערב טוב לכולם האם המטפלים אוהבים את המטופלים שלהם? עם כן, אז לאיזה סוג אהבה זה דומה? לכיוון השני זה ברור לי, מטופל בדר"כ אוהב את המטפל שלא, אבל אני באמת רוצה לדעת האם גם המטפלים אוהבים, ואם הם אומרים את זה במילים השאלה הזאת מטרידה אנשים נוספים, (אותי זה מטריד מאוד)! נענע

ערב טוב! את מעלה שאלה כללית ומעניינת, ונראה שלמטפלים שונים יהיו תשובות שונות. אני יכולה להעיד על עצמי בלבד, ואנסה להשיב לך בגילוי לב. טיפול הוא תהליך מיוחד בו שני אנשים יוצאים יחדיו להרפתקה. כמו כל הרפתקאה , גם את זו נעים יותר לעשות בחברה טובה. כשיוצאים יחד אל הלא-ידוע, יש הרבה עמימות. בראשית הדרך, שני הצדדים מנסים ללמוד את השותף, כל אחד מזוית הראייה שלו. האם הוא דברן? שתקן? חייכן? רציני? בעל הומור? אמין? מהורהר? 'שולף' מהמותן? מיישיר מבט? ביישן? בהדרגה, לומדים את האחר, את שפת הגוף שלו, את 'כתב היד' הטיפולי שלו, ונרקמת הברית. זוהי ברית לא כתובה. ברית של אמון. ברית של תקווה. הברית הזו היא הכוח שמקנה לטיפול את העמידות שלו מול מצבים מאיימים, של כעס, של עצב, של ייאוש. כמעט תמיד מגיעה גם האהבה. האהבה במובן של אכפתיות , של דאגה כנה, של השתתפות בשמחה ובכאב. וכמובן גם במובן של צער וכאב הפרידה. שאלת האם מטפלים אומרים למטופלים שהם אהובים. אני לא יודעת. לפעמים זה יכול להכניס הרבה 'רעש' לטיפול, ולפעמים זה יכול דווקא להרגיע. אני, אישית, מאמינה שמטופלים יודעים ומרגישים עד כמה הם יקרים לי, גם בלי שהדברים ייאמרו מפורשות. אני מודה לך על ההזדמנות לדון בשאלה הזו, אפילו ביני לביני. לילה טוב ליאת