אני לא יכולה יותר- לדרור גרין

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/02/2001 | 19:43 | מאת: מיטל

דרור גרין שלום, אני פונה אלייך כי אני במצוקה נוראית כרגע, והבחנתי כי יש לך זווית ראייה ייחודית בכל הנוגע לחיים ולטיפול נפשי. אני כל כך עצובה עכשיו, אני מרגישה שאני מוכרחה לחיות ולא רוצה, אני לא מספיק אמיצה כדי להתאבד וכן זה מעשה אמיץ, זה ההתמודדות הכי חזקה עם הלא נודע והאקט עצמו לא אנושי לכן נדרשת יכולת מיוחדת. קצת על עצמי, אני בת 22 בשלב מסוים בחיים הכל התחיל להתבלגן,העניין הוא שסבלתי מocd וזה הוביל אותי למעשים קשים של הרס עצמי שלא ניתן להתמודד איתם כיום. קורים לי כל כך הרבה דברים רעים, יש לי הורים גרועים עשיתי את כל הטעויות האפשריות והרסתי כל סיכוי אפשרי להיות מאושרת, אני שונאת את עצמי...נורא! בנוסף יש לי חרדות וחרדה מרכזית שיקרה לי דברים רעים...והם קורים שוב ושוב מעגל אין סופי של סבל.הכוח הרב שלי אחרי כל נחיתה מציב אותי על הרגלים אבל שוב אני נופלת וכל פעם יותר עמוק...אני לא יכולה יותר!

לקריאה נוספת והעמקה
14/02/2001 | 22:33 | מאת: ד"ר דרור גרין

מיטל יקרה, המצוקה שלך הצליחה לפרוץ מתוך מסך המחשב ולזעזע אותי. לא קל להושיט יד למי שאיבד את האמון בחיים. עם זאת, מתוך המצוקה אני שומע גם את המציל הפנימי שלך, זה שתמיד שב ומעמיד אותך על הרגליים. איתו אני יכול לדבר עכשיו, כי הוא עדיין לא איבד את התקווה. למלים יש כוח לצבוע את המציאות בצבעים קודרים או בהירים, ולעתים כדאי ללמוד לשנות את צבעיהן. את כותבת שאינך מספיק אמיצה בשביל להפסיק לחיות. אבל כדי להפסיק לחיות אין צורך באומץ, ולמעשה אין צורך אפילו במאמץ גדול. זה קל ופשוט. וחסר תועלת. לעומת זאת, יש הרבה צורך באומץ בשביל לחיות, במיוחד למי שנמצא במצוקה כה עמוקה כמו זו שבה את נמצאת. פגשתי אדם חכם שבעיניו משמעות החיים נעוצה ב'עבודת הסבל'. אותה עבודה סיזיפית של החיים, אותה יכולת להציב את עצמך על הרגליים ולהוציא אותך מתוך הסבל המתמשך, בידיעה שאולי תשובי לשם מחדש, היא 'עבודת הסבל' שלך, המעניקה לחייך משמעות מיוחדת. זהו הסבל הפרטי שלך, והיכולת שלך לשאת אותו מבלי לסגת ומבלי לוותר היה הישג לא מבוטל, ואינו פחות מטיפוס על האברסט, שגם הוא כרוך בסבל רב. כתבת גם שאת שונאת את עצמך. לא קל לחיות עם מישהו שאת שונאת, ומצד שני, כאשר הסבל בלתי נסבל, את יכולה להתנחם בכך שהסבל מוטל על ה'היא' שאת שונאת. אינני יודע ממה את סובלת, אך אם אכן סבלת מאובססיה קומפולסיבית, זה יכול להסביר את החרדה מפני דברים רעים שיקרו לך. אפשר לטפל בזה באמצעות תרופות. האם את מטופלת? אני חושב שמחוץ לטיפול תרופתי, שעשוי להקל עליך באופן מיידי, תוכלי לשפר את חייך באמצעות פסיכותרפיה. אינני מתכוון לפסיכולוג שיפתור את בעיותיך, אלא למטפל חכם שיסייע לך להבין טוב יותר את משמעות חייך. בין המלים שלך יכולתי לקרוא גם את היכולות שלך ואת הראייה הבהירה שלך, ואני מאמין שמפגש עם אדם חכם יאפשר לך להתמודד עם עצמך טוב יותר. לא קל למצוא מטפל כזה, אבל שווה לחפש. אם תזדקקי לעזרה, או שתרצי לכתוב מעט יותר באופן אישי, את יכולה לשלוח לי אימייל ואני אשתדל לענות לך בהקדם (למרות שאולי זה לא יהיה מחר). אני מחזק אותך מרחוק, דרור

14/02/2001 | 22:39 | מאת: רוז

נו?אתה רואה?

15/02/2001 | 04:22 | מאת: חופית

את מרגשת הרבה קוראים וגם אותי הצלחת... את בטח טיפוס מיוחד ומעניין !!!! ואת "סתם" לא מעריכה את עצמך כראוי...... נסי לשתף את הקוראים וקבלי עצות ... את נראית חכמה ונבונה וכנראה הדבר היחיד שחסר לך זה חבר אמיתי אני מאמינה שאת תפגשי אותו מתישהו ותראי שפתאום כל החיים נראים אחרת אז היי סבלנית והאמיני בעצמך את כ ן י כ ו ל ה ! ! ! !

15/02/2001 | 19:38 | מאת: מיטל

אני לא יודעת אם אני יכולה... אבל תודה על ההזדהות והתמיכה. דרור גרין בקרוב אשלח לך אי- מייל. מיטל

15/02/2001 | 20:22 | מאת: דנה

מיטל, רציתי להגיד לך שאני ממש מבינה את הרגשתך , אני בת 23 והיו לי הרבה תקופות שחשבתי רק על התאבדויות וכמה שקשה לי להתמודד עם הכל וגם נורא שנאתי את עצמי וכולם עצבנו אותי אבל אני ממש יכולה להבטיח שזה עובר למרות שזה לוקח זמן. מה ששינה לי את ראיית החיים זה בחור שהכרתי ויצאנו הרבה זמן וזה ממש העלה לי את האגו למרות שאנחנו עכשיו לא ביחד וזה קשה אבל אני מרגישה יותר טוב עם עצמי ורציתי לומר לך שאמונה זה דבר טוב בחיים (אני לא מדברת על דת), אבל להאמין שיהיה טוב ואת מספיק טובה הייתי רוצה שתחשבי על דברים שאת אוהבת אצלך , אפילו דברים קטנים שנראים לך חסרי משמעות ותכתבי אותם, אם את רוצה את יכולה לכתוב לי לאי-מייל ואני מבטיחה שאני אחזור אלייך מייד . אני ממש מאמינה ובטוחה שבזמן הקרוב יהיה לך טוב וכל התקופה הקשה תראה לך כאילו זה היה למישהי אחרת....תכתבי אני ממש אשמח לדבר איתך על הכל אין לך מה לפחד אני לא מכירה אותך ולא רואה אותך...

16/02/2001 | 11:56 | מאת: דן

מיטל היי, אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר, בכל אופן אם את צריכה עזרה בכל תחום, לרבות ייעוץ משפט (אני עו"ד במקצועי) אני אשמח לעזור... אם את צריכה עזרה תודיע לי על מנת שאשלח לך דרך התקשרות

17/02/2001 | 13:34 | מאת: לימור

למיטל המקסימה, את עוד צעירה וכל הדרך לפניך, את מסלול ההתבגרות עודך עוברת ותעברי, אל תתני לעצבות לכסות את יופי פניך, בסוף לאנשים אחרים עוד תעזרי. אל תתני לרוע להאפיל על מחשבותייך, צעד אחר צעד אל האושר תצעדי, אולי האביר על הסוס הלבן צועד לפניך, את ההזדמנות הזאת אל תפספסי. יש כאן הרבה אנשים שירצו לעזור לך לצאת מן המחשבות שמסעירות את ליבך. אנחנו איתך לאורך כל הדרך. שיהיה לך סוף שבוע נעים, ואחלה של חיים מאושרים. באהבה לימור.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית