תובנות

שלום הייתי בטיפול פסיכולוגי כשנה, לא הרגשתי שהיא ממש עוזרת, אבל היה לי טוב להרגיש את הנוכחות שלה.לקחתי אותה איתי, חשבתי עליה המון. אבל בשיחות לא הייתי פתוחה ממש, לקח לי המון המון זמן.. אחרי שנה עשיתי הפסקה בת 5 חודשים, ועכשיו אני שוב נפגשת איתה ממקום אחר, ממקום של היזדקקות, ממקום של להיות מוכנה לראות כמה היא חשובה לי ולהודות זאת מולה. לא קל.. השאלה שלי: האם זה נורמלי ששנה אני התעסקתי רק "בה". שנה שרציתי לראותה, אבל לא עשיתי טיפול. חברות שלי היו להן המון תובנות, המון דברים , ואני הרגשתי שאני לא מתקדמת כלום, מלבד "לספוג את הנוכחות שלה". מאד תסכל אותי, אבל היה לי יותר טוב עם עצמי ויותר טוב עם הסביבה... אתמול קראתי על הפרעת אישיות אובססיבית, ולדעתי זה בדיוק מה שיש לי. אני מסתכלת אחורה לשיחות שלי עם הפסיכולוגית, וזה כל כך ברור. מאד עצוב לי... אני מרגישה פגומה, ממש פגומה...מקום מאוד נחות וחסר תיקון. למה הפסיכולוגית לא שיתפה אותי בזה? האם היא ניסתה להגן מאמת מרה עד שאוכל לקבלה? פתאום כשהפסקתי להתעסק בה, וב"התאהבות" שלי כלפיה, נופלים לי הרבה אסימונים, ואני יותר שקועה בעצמי , מאד מאוכזבת מעצמי, מהמקום שלי בחיים, מול החברה, מול הקשרים. זה לא שלא ידעתי שאין לי בעיות, רק ברגע שמצאתי קיטלוג, ממש עשה לי רע, כאילו אני מאד פגומה ואין דרך לתקן, כאילו אני לא מספיק טובה לבן הזוג, לילדים, לכל העולם, נעשה לי ממש רע..

ילי, אל תמהרי לאבחן את עצמך על סמך מה שקראת. תשאירי את האבחון לאיש מקצוע, ואם את רוצה להיות בטוחה אם יש לך הפרעת אישיות אובססיביות, תעשי אבחון פסיכולוגי מקצועי. לא כזה שמבוסס על טקסט כזה או אחר. וזה חשוב, כי כרגע את חושבת שהמטפלת שלך הסתירה ממך משהו... אבל מה אם המשהו הזה בכלל לא נכון? דברי איתה על זה; על החששות והפסקות. אולי עשית הר מעכבר ואולי מה שקראת באמת נכון לגבייך. ההשוואה לחברותייך לגיטימית והגיונית, אבל רק מקלקלת לך בסופו של דבר. כל טיפול הוא קשר מיוחד בין שני אנשים - מטפל ומטופל - ולכן אי אפשר להשוות בין טיפולים שונים של אנשים שונים. חזרת לטיפול ממקום של צורך והיזדקקות. זה הזמן לדבר על כל הדברים בטיפול - לשתף אותה בשנה הטיפולית הראשונה ובהבדלים שבין "אז" לעכשיו. ואל תקטלגי את עצמך לשווא. את אדם אמיתי, חי ונושם, לא שם של הפרעה כזו או אחרת. ס.מ.

שלום ילי, אני חושבת שקבלת תגובות כל-כך חמות ונכונות משירה ומ"סתם מישהי", עד שאין לי הרבה מה להוסיף. הצורך שלך "לספוג את הנוכחות" של המטפלת שלך לתוכך, נוגע בדברים מאוד חשובים ועדינים המתרחשים בטיפול, וזה בסדר גמור להקדיש לתחושה זו זמן ומשאבים רגשיים. לגבי הפרעת אישיות אובססיבית - באמת מומלץ להימנע מאיבחון עצמי (גם אנשי מקצוע בתחום נעזרים במישהו אחר כשמתעורר חשש לבעיה הדורשת אבחון), וכדאי להעלות את הנושא בטיפול. אני מאחלת לך המון הצלחה בדרך לחיפוש חוויה עצמית טובה... בברכה, אורנה ראובן-מגריל