האם טיפול פסיכולוגי "עוזר"?

אני מתמודד עם בעיה זה הרבה שנים. הייתי בלא מעט טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים והתאכזבתי מאוד. הטיפולים לא היו רציניים ומעמיקים, ויותר מכך, הם כלל לא נעשו (לדעתי הפשוטה) בצורה רצינית ומושכלת. הם כלל לא תאמו דברים מאוד יפים ומרשימים שקראתי בספרי פסיכולוגיחה על איך צריך "להיראות" ולהיעשות טיפול פסיכולוגי. הדברים שאמרתי למעלה נכונים גם כלפי הרבה אנשים שאני מכיר עם בעיה ספיציפית שטופלו והטיפול כלל לא הזיז אצלם כלום. הגעתי למסקנות אלה: א. יש פער עצום בין מה שכתוב בספרי הפסיכולוגיה ובין אין שהתיאוריה מיושמת בשטח. ב. טיפול פסיכולוגי טוב הלכה למעשה ויכול לעזור בצורה ברורה ונראית לעין לבעיות "כלליות", היינו לתת תמיכה ואוזן קשבת, אבל לבעיות ספיציפיות ומוגדרות (כמו ביטחון עצמי ירוד, רגשי אשם, חרדה, הפרעות מוגדרות היטיב, דיכאון מתמשך ועוד) אין סוג כזה של טיפול יעיל הלכה למעשה אף שברמת התיאוריה יש הסבר "איך לטפל", אבל כמו שאמרתי יש פער עצום בין התיאוריה למעשה. ג. לא כל מי שלמד פסיכולוגיה ועוסק בפסיכולוגיה הוא מתאים למקצוע. מ'קצוע זה צראיך לבוא מהלב, לא מהראש. ויש הרבה שלומדים פסיכולוגיה וניגשים למקצוע דרך הראש, כמו שניגשים למתמטיקה, וזו הסיבה לדעתי לכך שבשטח הם פשוט לא יודעים לעזור לפונים אליהם. הם יכולים לקבל 100 במבחנים ולדעת בע"פ את כל התיאוריות, אבל לפתור בעיות בשטח, לא נראה שהם מסוגלים. ואני מעלה זאת כאן דוקא, לא כדי להרגיז ולא כדי לפגוע ולא כדי לנפנף בבד אדום כנגד מישהו, אלא כדי להעלות נושא בצורה כנה ולשמוע את דבריהם של מי שעוסקים בתחום בצורה כנה. וכמובן שדברי נאמרו באופן כללי ובגדול ובטח שיש בעלי מקצוע טובים ואף מעולים גם ברמת השטח, ואני לא מתכוון ליוצאי דופן אלה, אלה על הכלל.

ומצאתי סימוכין לתחושתי זו שאפשר לטעון עליה משהו כמו "האם ניסית את כל הפסיכולוגים שבעולם.....? מספרו של ד"ר דויד סרוואר שרייבר "ללא פרויד ללא פרוזק" שבעצמו פסיכיאטר המביא טיעון דומה.

עמיטל בוקר טוב. לא יודעת אם שמת לב, עניתי לך גם בפורום אחר בו דיברת על הנושא והבעת את חוסר האמון שאתה רוחש כלפי הפסיכולוגיה. תראה, נתחיל דווקא מהשורה התחתונה... אתה כותב שהתחושה שלך מסתמכת על נסיונך שלך ועל נסיונם (המאכזב) של מקורביך. אני מוצאת שזה די ברור מאליו, בדיוק כפי שאני משערת שרוב חבריך מחזיקים בדיעות פוליטיות דומות לשלך, רוב חבריך נהנים מאותם תחביבים פחות או יותר, ורוב חבריך חולקים דיעות משותפות לשלך בתחומי חיים שונים. המשפט החכם והידוע "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה" עדיין נכון גם לאחר הרבה שנים של שימוש... ובדיוק על פי אותו הגיון, גם לי יש "מקורבים", וברוח אותו הגיון - הם מאוד מעריכים את תרומת הפסיכולוגיה לבריאות הנפשית של כולנו... הרבה מחבריי הטובים עברו בעבר/עוברים בהווה טיפול פסיכולוגי, כולם מרגישים שהם נתרמו רבות מהטיפול, וכל אחד מאיתנו מוכן להישבע שהוא מצא את הפסיכולוג הטוב ביותר בעולם... (אבל רק אני צודקת בזה, כמובן). אתה מדבר על רגשי אשמה, ואני מניחה שזה הטריגר בגללו היה לי רצון לענות לך. אחת הסיבות המרכזיות שפניתי לטיפול היה רגש אשמה בלתי נסבל. אני חולקת על דעתך לחלוטין אודות סיכויי ההצלחה בטיפול בנוגע לרגשי אשמה. אם אתה זקוק להוכחה חיה שזה עובד - הנה אני, חיה ונושמת, ומינוס 100 קילו של רגשי אשמה כבדים מנשוא. טיפול פסיכולוגי אינו מדע מדוייק עמיטל. ועם כל הכבוד למה שמתואר בספרי הפסיכולוגיה, התיאוריות הן נפלאות אבל בפועל אף אחד מאיתנו לא זכה לראות או למשש או לעשות דסקציה לנפש האדם. הלב של הטיפול הוא שני אנשים, והאינטראקציה שמתרחשת ביניהם בחדר אחד קטן במשך 50 דקות. מסכימה איתך לגמרי שלא מדובר במתמטיקה ושצריך לערב את הלב, אבל להבדיל מקשר בין חברים, תפקידו של המטפל אינו להיות לבבי או חברי. רצוי מאוד שהוא יעניק אמפתיה, אבל רצוי עוד יותר שהוא ידע גם לכוון את ההסתכלות של המטופל אל הצד השכלי ולא רק אל הלב. נראה שיש לך התנגדות פנימית חזקה לפסיכולוגיה בכלל, ובמצב כזה אני בספק גדול אם תמצא פסיכולוג שיענה על צרכיך, כי התנאי הראשון והחשוב מכל להצלחה בטיפול פסיכולוגי (או כל טיפול, לצורך העניין) - הוא האמונה ש כ ן , השינוי יכול להגיע והוא אכן יגיע ! אם אתה נכנס מראש אל הטיפול מתוך חוסר אמונה, מתוך ספק גדול ומתוך תחושה ש"זה לא מה שקראתי בספר" ומוצא סימוכין לגישה הזאת על ידי חברים שמרגישים כמוך - - - ברור מאליו שהטיפול יוכתר ככשלון. שיהיה לך בהצלחה רבה, בכל דרך שתבחר.

עמיטל, צריך להפריד בין טיפול פסיכולוגי לטיפול תרופתי. טיפול תרופתי זה עניין של כימיה נטו. או שכדור מסוים עוזר או שלא, אבל אז אפשר לנסות משהו אחר, עד שמגיעים לתרופה הנכונה. וכן, לפעמים זה יכול לכלול 6-7 (ויותר) נסיונות עד שמגיעים למה שעוזר. התאוריות בספרי הפסיכולוגיה הן תאוריות. מרבית המטפלים שעוסקים בטיפול פסיכודינמי עובדים בשיטה אינגרטיבית, היינו לא נצמדים לתאוריה אחת, אלא משלבים בין כמה וכמה תאוריות בהתאם למטופל ולסיטואציה שנוצרת בחדר בכל שלב ושלב. ובוא נזכור שיש שיטות טיפול שונות, וכל אחת מהן מתאימה יותר לבעיות מסוימות. נכון להיום הפסיכואנליזה לא ממש פופולרית, בעוד שכוכבו של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עולה. מה שלא אומר ששיטת טיפול זו אכן מתאימה לכל בעיה. ובקשר למסקנות שלך: א. נכון. תאוריות הן בעיקר מילים שמבוססות על עבודתו של תאורטיקן זה או אחר. בפועל, לקשר שנוצר בין המטפל למטופל יש השפעה הרבה יותר גדולה מאשר לתאוריה זו או אחרת. ולכן, על-פניו, לפעמים נדמה שכל קשר בין הספרים למציאות מקרי בהחלט. ב. אני לא ממש מסכימה איתך בנקודה הזו. קשה להפריד בין בעיות "כלליות" לבעיות ספציפיות, היות שלרוב מדובר בפקעת סבוכה של יותר מבעיה אחת. כמה אנשים אתה מכיר, שסובלים למשל מבטחון עצמי נמוך, אבל זה לא גורם להם לדכאון ברמה כלשהי? הנפש הרבה יותר מדי מורכבת בשביל לדבר על בעיה ספציפית לעומת בעיה "כללית". תמיכה ואוזן קשבת הן המון בשביל מי שמצוי במשבר (קצר או מתמשך); אלה כלים שאין להפחית בערכם. ג. נכון. אבל זה לא תקף רק לפסיכולוגים. הרבה אנשים בוחרים מקצוע מסוים, שלא ממש מתאים להם. להיות פסיכולוג פירושו לדעת להיות אמפתי, אבל לחשוב עם הראש בעיקר. פסיכולוג שיפעל רק לפי רחשי הלב עלול להיכשל בתפקידו. בטיפול שבו המטופל שרוי במצוקה, שלעתים מעוותת את תפיסת עולמו, צריך להיות צד שלא מושפע מכך ומסוגל להאיר את עיני המטופל בנקודות כאלה ואחרות. כמובן שפסיכולוג שפועל ב"שיטה מתמטית" לא מתאים לכל אחד. אבל אנשים שצריכים בדיוק כזה סוג של טיפול; מישהו שיהיה שם בשביל להיות הקול הרציונלי. אגב, פסיכולוגים לא אמורים, ולדעתי רובם גם לא מתיימרים, לפתור בעיות בשטח. הם לא אינסטלטורים. המטופל צריך לפתור את הבעיות, המטפל מחזיק עבורו את הפנס. ס.מ.

פשוט נהנתי לקרוא את ההודעה שלך!

לדעתי כמעט הכל תלוי במטפל כלומר אם נפלת על מטפל טוב אז יש סיכוי שהעזרה אכן תגיע...כמובן ולצערי ישנם מקרים אבודים שבהם לא תמיד ניתן לעזור...אבל בהחלט דווקא ברוב המקרים מטפל טוב ומקצועי עם דגש על כימיה עם המטופל...בהחלט עוזר ולעיתים מציל ממש חיים -אסור לזלזל ולו בפסיק,,,, אם התאכזבת מהפסיכולגיה נטו...אולי כדאי לך לנסות לשלב טיפול פסיכיאטרי תרופתי קל ביחד עם שיחות...ולשם כך אתה צריך למצוא פסיכיאטר מומחה לבעיה שלך שהוא לא רק רופא... אבל ישנם בהחלט בעלי מקצוע מעולים וטובים בין הפסיכולגים וסביר להניח שיש בינהם אכן גרועים ורעים מאוד כמו בכל סקטור במדינה... נקווה שהטובים מנצחים לפחות בתחום הרגיש הזה...:-)

איך היית מגדיר "פסיכולוג טוב"? מהם הקריטריונים שלך? לא יכול להיות מצב שבו מטפל יהיה "טוב" עבור מטופל x אבל מטפל "רע" עבור מטופל y? הייתי אומרת, שמכיוון שטיפול פרטני הוא סיטואציה של אחד על אחד, אז קשה לומר ש"הכל תלוי במטפל". נניח ואני ממליצה בחום על מטפל/ת מסוים/ת, מישהו קורא את ההמלצה שלי, לוקח אותה ברצינות, מתנסה ו... מתאכזב עד עמקי נשמתו. זה אומר שהמלצתי על מטפל/ת גרוע/ה?

שלום עמיטל והמשיבים האחרים, העליתם שאלות קשות וסבוכות, שהרבה מאוד עבודות דוקטורט בפסיכולוגיה מכוונות אליהן: מה עוזר בטיפול פסיכולוגי? מה מרפא את כאבי הנפש? ואיך אפשר לדעת שהטיפול שלי מתקדם בכיוון הנכון? באופן מאוד כללי, המטרה של טיפול פסיכולוגי היא להביא לשיפור במצב הרגשי, בגישות ובהתנהגויות שגורמות סבל למטופל. מטופלים מביאים לטיפול פסיכולוגי בעיות שמקורן בעבר, ובעיות שנובעות מלחצים פנימיים וחיצוניים בהווה. האמצעים הטיפוליים הם קשר, אמון, תמיכה, הזדהות, למידה, העברה, אינטרפרטציה ועוד - בהתאם לדגשים שכל שיטה טיפולית מתמקדת בהם. חשוב לדעת שהגישות הטיפוליות מאוד שונות זו מזו, ופסיכואנליזה קלאסית נראית ונחווית מאוד אחרת מטיפולים קוגניטיביים ומטיפולים התנהגותיים, מטיפול זוגי או מערכתי. לכן אני חושבת שלפני בחירת מטפל ושיטת טיפול, כדאי לעשות "עבודה" מסויימת של הכנה, שיכולה לכלול למשל מספר מפגשים עם מטפלים מאסכולות שונות, כדי שניתן יהיה לבדוק איתם כיצד הם רואים את התהליך הצפוי וכיצד אתם מרגישים במחיצתם. מעבר לכל זאת, יש בטיפול פסיכולוגי גם הרבה שאינו ידוע ומובן, והוא בתחום הסמוי והחמקמק של דברים שמתרחשים בין שני אנשים, ויכולים להיות מאוד מיטיבים ומגדלים... אני מציעה לך לחפש ספרות בתחום של שינוי בטיפול. יש קבוצות שלמות שעוסקות בכך (למשל, the Boston Change Process Study Group), ואנשים בתחום בהחלט חושבים ושואלים את עצמם את השאלות הקשות האלה. מבחינה זו, לא רק שהחשיבה הביקורתית חשובה ומותרת, יש לה מקום של כבוד גם בתוך התחום. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

ברור לי שיש הרבה תנאים להצלחת טיפול כפי שציינת. לעתי תחום זה די פרוץ, לא רק מצד התאמה אמיתית של מטפל למקצוע, אלא גם מצד אופן העבודה של העוסקים במקצוע. אחד הדברים הצורמים אותם ראיתי בטיפול פסיכולוגי זה היעדר תוכנית טיפולית מסודרת (כמו שכשרוצים לבנות בית, אז יש תוכנית אדריכלית, למה אין בטיפול תוכנית אדריכלית?) דבר שני זה היעדר מתן מקום של כבוד לדבריו של המטופל, לא כסיפור מה שמציק לו, אלא כמשהו שיש למטפל מה ללמוד ממנו ע"מ לכוון ולהוביל את הטיפול (בסגנון של "ללמוד מן המטופל) דבר שלישי, זה ההיצמדות (של המטפל) לקונספציה ידועה, ואי מוכנות להיפתח לקונספציות אחרות חבל שזה כך, וזה מה שגורם שטיפולים נמשכים עד אין סוף, ותועלתם המעשית (העומדת במבחן התוצאה) נמוכה ביותר. ואגב, כשכתבתי את הודעתי הראשונה לא שמתי לב שאת אורנה אחת ממנהלות הפורום, ועכשיו שאני שם לב, אני אומר לך שלום, כי נפגשנו פעם באוניב. ת"א. (ואל תצייני בגלוי בטעות את סוג הבעיה שלי ע"ג הפורום)