חרדה ממקומות גדולים וסגורים

שלום, אני בחור בן 28 הסובל מבעיה שמגבילה את חיי. אני חש חרדה בכל פעם שעלי להכנס למקומות או בניינים גדולים (כמו האנגר או בניין גבוה) וסגורים (ללא פתחי יציאה מרובים). בכדי להבהיר אתן דוגמאות: שדה התעופה החדש הוא משימה בלתי אפשרית עבורי, וכן גם בניין "איקאה" וסופרים גדולים. גם קניון עזריאלי אימתני ואיני יכול לבקר בבניין בן מעל 6 קומות. התופעה הופיעה לראשונה בגיל 16 ומאז היא מחריפה והפכה את החרדה ליומיומית. הסימנים המופיעים במצב זה הנם סימני חרדה נפוצים (זיעה, דופק מהיר, קשיי נשימה ותחושה כללית של אובדן שליטה). השערתי היא כי הגורם לכך הוא תופעת התעלפויות שפקדה אותי עד גיל 6 מספר פעמים ובאחת הפעמים התעוררתי בפתח דלת הבית לשם נלקחתי ע"י הורי כדי לנשום אויר צח (אולי זוהי אחת הסיבות לכך שאני זקוק לפתחים או למקומות מילוט). בין גיל 6 לגיל 13 לא היו בעיות מיוחדות, ומגיל 13 התחלתי להרגיש תחושת אי נוחות במקומות הנ"ל. ברצוני לציין כי אני מחשיב עצמי בחור בטוח בעצמו, הישגי ושואף להצלחה. הבעיה מטרידה אותי מאוד ומגבילה את חיי ואפשרויות הקידום המקצועי שלי בצורה ניכרת. ברצוני למצוא פתרון לבעיה באופן יחסית מהר. אני מעוניין להגיע אל המטפל הטוב ביותר בתחום ולכן אבקש את עצתך לגבי שיטת הטיפול המומלצת ושמות מטפלים מומלצים בתחום. המון תודות, עידו

עידו שלום, יתכן שאתה סובל מ"התקפי פניקה עם אגורפוביה", שזה שייך לתחום הפרעות החרדה. כמובן שאת האבחנה המדוייקת צריך לעשות הפסיכולוג המטפל. הטיפול המומלץ הינו קוגנטיבי התנהגותי. בד"כ טיפול שעוסק בחשיפה הדרגתית לגורמי החרדה ובכך מאפשר התרגלות ורגיעה במקומות שעד עתה היו גורמי חרדה. לא טיפול מורכב מידי או ארוך מידי. יתכן שתרצה לשלב אח"כ גם טיפול דינמי העוסק בהבנה עמוקה יותר של מקורות החרדה. בהיבט ההפנייתי: אני נוהג להפנות למקומות הציבוריים, כגון קופות חולים, תחנות לבריאות הנפש, שרותים פסיכולוגיים של אוניברסיטאות. אין צורך למשוך את הבעיה הזו לא מטופלת: היא מטרידה, פוגעת באיכות החיים וניתנת לטיפול. בהצלחה, גדעון

היי עידו, גם אני סובלת מסוג של חרדה שכזו... איזה סבל להתמודד עם ביניינים גדולים ומסובכים. הפחד הזה להישאר תקוע בפנים ולא להצליח לצאת (או לנשום). אני מבינה לחלוטין את מה שאתה עובר. להלן המלצתי: טיפול בעזרת כדורים שיפחיתו את עוצמת החרדה הגופנית, וכך כשתיכנס למקומות שכאלה ולפתע לא תרגיש את הסממנים הגופניים (המלחיצים בפני עצמם) תוכל להתמודד עם הפחד טוב יותר (וכמובן בעזרת טיפול פסיכולוגי לפי המלצת הדוקטור...). שיהיה בהצלחה!