מאניה ודיפרסיה

שלום גדעון, האם באופן גורף כל מי שיש לו מאניה דיפרסיה צריך לקחת תרופות או כדאי שיקח תרופות או האם זה תלוי בסימפטומים? (הכוונה היא שאם הדיפרסיה לא מובילה למחשבות אובדניות ואם המאניה לא גורמת נזקים חמורים פרט לבעיות כספיות שהמטופל מוכן לסבול אותם, האם יש מצב להיות משוחר מתרופות לפחות כמו ליתיום?) זו לא שאלה לפורום פסיכיאטריה כי אם על התפיסה בכלל את המאניה דיפרסיה כמחלה או כאופי, מן אישיות מסוימת שאפשר ללמוד לחיות ולהנות מצדדיה החיוביים והפורים... תודה קוקי

קוקי, הכל תלוי בחומרת הסימפטומים. אם אין סימפטומים חריפים לכאן או לכאן, למעשה אין ביטוי של מאניה-דיפרסיה. יכול להיות מצב של היפומאניה, שבו הסימפטומים המאניים מופיעים בצורה קלה יחסית, אבל אז תלוי מהי חומרת הדכאון. במילים אחרים, תנודות במצב הרוח, שאינן מגיעות למצבים קיצוניים מאפיינות הפרעות רבות ואינן מחייבות בהכרח התערבות של מייצבי מצב רוח כגון ליתיום. ברגע שאת מגדירה מצב כ"מן אישיות מסוימת", את מוציאה את קיום האפשרות של מאניה-דיפרסיה, אשר מוגדרת בצורה ברורה וחד-משמעית ב - ICD או ב - DSM. ולכן לא כל אדם עם עליות ומורדות במצב הרוח מאובחן כבי-פולרי. ס.מ.

קוקי יקרה, גדעון יוכל להתייחס לדברייך מחר (אולי כדאי לשלוח לו תזכורת לגבי הודעות מאתמול), אך רציתי בכל זאת לומר, שלמרות שלאיזון יש מחיר, והוא בהחלט לא מלהיב ויצירתי כמו המאניה, הוא מאפשר דרך חיים יותר מאורגנת ומווסתת. כך שמי שרוצה ללמוד ולעבוד, לקיים קשרים קרובים ויציבים וכן הלאה, צריך לפעמים לוותר ביודעין על המאניה, ולזכות בתמורה בשלווה ויציבות. אולי תוכלי לבדוק עם עצמך, האם את יכולה למצוא בתוכך חלקים מלהיבים ויצירתיים, גם כשאינך במצב מאני. אגב, אני בטוחה בכך. שלך, אורנה