היפומאניה

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

תודה רבה !!

שלום רב, הייתי רוצה לדעת בבקשה כמה זמן אורך בדרך כלל התקף מאניה או היפומאניה והאם האדם שחווה את ההתקף יזכור את כל מה שקרה ויכיר בנזק שגרם? הבנתי שהעייפות בדרך כלל היא שגורמת להתקף לדעוך. האם זה נכון?

מה זה התארגנות ביוכימית? תסביר בבקשה ומה הממומע ההגיוני של אורך התקף? חודשים שנים?

בכתיבה בפורום או בכלל כשצריך הכל מאוזן. אצלה יוצא עדיין מהיר ומבולגן כי אני מדברת מאוד מהר. אני עם קשב וריכוז עם מרכיב אימפולסיבי. לא מאובחנת ממש אלא נוירולוג של בני אבחן מיד באבחון של הבן ולכולם בבית זה ברור!. זה אומר חרדות לא לישון בלילה כי אני חייבת לישון..כמובן "הפיל שבחדר". אני משתפרת מאוד- לחצי דם תקינים היו גבוהים. ישנה 6 שעות לא ברצף כשתמיד יש רצף עם ירידה שתיים לשירותים וחזרה לישון. ישנתי בשבת צהרים. מדברת מהר אבל ברור. מבחינתה לא ברור מהיר מידי. כדורים וכו אין מצב!!!! אני ישנה עם כדור שינה אחד. מספיק טוב. פתאום האמון אודי והגבולות. יאללה "זאבים זאבים' כן היו הסתרות גם בטיפול פתחתי הכל עכשיו ועדיין אני יוצאת לא בסדר..או עם אבחנות..נמאס לי. היפומאניה יכולה לעבור לבד. בכיתי. השלמתי. אמא כבר יותר משנה חולה...נפרדנו. דייי..שחררו. נטפל באבא.

הי מיכל, ההודעות האחרונות שרשמת נשמעות לי פחות קוהרנטית מהרגיל, ועדיין היטבת לתאר, די בכדי שנבין. ונדמה לי שאודי רשם - זמן. יותר מכמה ימים. דואגים לך, סוריקטה

איך מתמודדים עם חרדה בעבודה שכולה לב ששם הלב שלי נשבר? הנה מיקדתי אודי ;( תופעה מוזרה: כל מי שראה אותי בכה והלב שלו ושלי היו נפגשים. גם זרים😱 וההיפראקטיביות שלי גרמה לכולם לחשוב,שצריך לתת לי כדורים פסיכיאטרים שהם חרדה גדולה שלי. פוחדת להתמכר לכדורי שינה ולהרגעה. נתנו לי לחודש. מה עושים? לא להיות תלותיים בהם? ואיך אתמודד עם חרדה כשאני בעבודה אחרי שבוע שקרה שם טריגר. למרות שצלחתי אותו נפלא אבל עבר להגדרה של היפומאניה. עכשיו מובן? כי אני לא הייתי מובנת למטפלת פתאום. דברתי מהר מידיי ומבולגן...