איבוד עיניין

היי, אני בטיפול הנמשך כשנה. חוויתי העברה חזקה למטפל, ובמשך תקופה ארוכה הטיפול היה מרכז עולמי . לאחרונה אני חשה אדישות למטפל ולטיפול. מרגישה שהוא אינו מצליח "לגעת" בי והטיפול תקוע. איני מעוניינת להפסיק את הטיפול מאחר והבעיות שבגללן פניתי לטיפול לא נפתרו, אך אני הולכת לטיפול בתחושה של כבדות ושל ביזבוז זמן. העלתי את הנושא באחת הפגישות האחרונות, אך הדבר רק חיזק את תחושת האדישות כלפי המטפל. תחושת האדישות גוררת אחריה תחושת ריקנות, שנעלמה לה בתקופת הזהב של הטיפול אשמח לשמוע את דעתך, ואולי קצת מניסיונם של אחרים תודה

אולי כל זה קורה כי דווקא עכשיו אתם מגיעים להתעסק בדיוק בנקודה הזו שלא הצלחתם לפתור? הנקודה העמוקה הזו שמגיעים אליה שבה ההתנגדות היא בשיאה, וחלק מהביטויים של ההתנגדות היא הרגשת הריחוק הזו, שלא הייתה קודם, כי קודם היה "קל" יותר. אולי עכשיו יש משהו לא מודע שלא נותן לטפל בבעייה האמיתית? לכן התקיעות? זו כמובן יכולה להיות אחת מני אפשרויות נוספות.

שלום מטופלת, העברה (transference) אינה חייבת לשאת אופי חיובי (כלומר רגשי חיבה וחום כלפי המטפל). לעיתים קרובות חלק חשוב מהעבודה הטיפולית מתבצע עם העברה "שלילית" (כלומר רגשות כעס, אכזבה וגם ריחוק ואדישות). המשיכי להעלות את הנושאים בטיפול, גם אם זה קשה יותר מאשר "בתקופת הזהב". אגב, הרעיון של הכותבת הקודמת ראוי למחשבה נוספת... אורנה