רצח ללא מניע

שלום רב, ראיתי תוכנית על הרצח של אסף שטיירמן בערוץ 8. הסיפור היה שהוא נרצח ללא מניע על ידי רעי חורב - ללא מניע, ללא בעיות נפשיות חמורות - ללא התעללות מינית או הזנחה או התעללות מכל סוג שהוא - למעט דיכאון לא חמור, אך בשל היותו מתבגר אני מניח שזה סביר ולא נדיר. שאלתי היא - מה מניע אדם כזה לרצוח, כיצד יתכן שאדם יוכל לרצוח אדם אחר שהוא לא מכיר ללא סיבה, מה עובר עליו פסיכולוגית? הוא לא טען אפילו לאי שפיות זמנית והוא שחזר בקור רוח את הרצח. הוא לא הביע צער או חרטה או עצב, כלום. האם אדם כזה עובר טיפול פסיכולוגי בכלא - הרי בסופו של ריצוי העונש הוא ישתחרר - ואיך אני יכול להסתובב ברחוב אם אני אדע שהוא לא עבר טיפול - ואם בכלל הוא זקוק לטיפול - כי הוא לא מוגדר כבעל בעיות נפשיות, שבטח חייבות להיות לו בכדי לבצע דבר שכזה. ודבר אחרון, האם את יודעת האם יש דבר כזה "גנים" של רוצח, והאם אדם כזה, שמבצע רצח כזה ללא שום בעיה - האם הוא פסיכופט? האם הוא חייב לסבול מבעיות נפשיות או יכול להיות שהוא בריא בנפשו? ואם כן, כיצד זה מתקבל על הדעת? אני מתנצל על אריכות שאלתי ומקווה שתוכלי להשיב לי על כל שאלותיי. אני שואל כביכול שאלות תיאורתיות, אך מאחוריהן פחד גדול וחרדה לצאת מהבית בשל הסיכויים שדבר כזה עלול לקרות גם לי. ועם זאת, חשוב לי להבין את התיאוריה. (אני כבר נמצא בטיפול אך מטפלי בחו"ל ולא באפשרותי לדבר איתו בשבועות הקרובים. בבקשה עזרי לי.)

שלום, אני לא מכירה באופן מספיק מעמיק את האירוע הקשה שתיארת, אך אנסה לעזור ככל יכולתי. מהתיאור שלך אני מבינה שהרוצח לא אובחן כסובל מפסיכוזה, ולכן אני מניחה שדובר על הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (שמכונה גם הפרעת אישיות פסיכופטית). אני רוצה שתדע שאבחנה זו אינה שכיחה במסגרות טיפוליות, ואת האנשים הסובלים מהפרעה זו ניתן לפגוש בעיקר בבתי כלא. המאפיינים העיקריים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית הם חוסר התחשבות בחובות ובערכים של החברה בה הם חיים: הם פועלים באנוכיות, מופעלים ע"י דחפים, חסרי התחשבות ורגישות. לבעלי ההפרעה אין מוטיבציה אמיתית לטיפול ולשינוי, אך מטפלים במסגרות כפויות (כמו בתי כלא) מדווחים על הצלחות מסוימות בטיפול קבוצתי. וכעת אני רוצה להגיע לנושא המרכזי בעיני בהודעתך - והוא דווקא לא מבנה האישיות של רעי חרב, אלא דרך ההתמודדות שלך עם האירוע הזה. אני מסכימה איתך שהאירוע מחריד ומעורר שאלות נוקבות על תוקפנות ועל אובדן החמלה, אך הימנעות מיציאה מהבית בשל החשש שתפגוש הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית היא כבר סיפור אחר... אני חוששת שזה עוד חלק לא נעים ובלתי נשלט של המציאות, שאין לנו ברירה אלא להתמודד איתו. אם לנסח זאת באורח פשטני ביותר, ברחוב יש כל מיני דברים מפחידים, ובכל זאת אנחנו אוספים את הכוחות ויוצאים לשם, ולפעמים אפילו נהנים... אני מאוד ממליצה לברר את נושא החרדה וההימנעות באופן מעמיק בטיפול. אני מקווה שתוכל להרגיש פחות חרד בקרוב, אורנה

ערב טוב לך אורנה, תודה רבה לך על ההשקעה בתשובתך, אני רואה שמספר השאלות הוא רב... אני מבין את דברייך, ואכן הדבר ידובר בטיפול בקרוב. עם זאת, באמת חשוב לי להבין את הדברים בכדי לעזור לעצמי להירגע מהחרדה. ברצוני להבין אם אנשים כאלו סובלים מנטיה שכזו - מגיע הם מגיעים לבתי כלא ולא לבתי חולים לחולי נפש - לדוגמא - האם מטפלים בהם - או שלא? יכול להיות שהוא ירצה עונשו ללא טיפול ובכל זאת כן ייצא לעולם שוב. הכיצד? איך ניתן להתגבר על חרדה מדברים מסוג זה? הרי עצם העובדה שאת, לצורך העניין, לא חושבת על כך שאת יוצאת מהבית, אין אומר שהדבר לא מציאותי, מפחיד, מלחיץ, מחריד וכו' - זה פשוט לא עולה בך ולא מנצח את שאר התחושות. אני מטןפל גם בטיפול תרופתי - וזה לא עוזר לכל המחשבות הללו, ושוב, הכיצד?.... ושאלה אחרונה - האם זה עובר בתורשה? לרעי חורב יש ילד. והוא לא יכיר אותו משום שהוא יהיה בכלא עד שהילד יהיה בין 30 ולכן - זה לא יהיה "נרכש" אלא אולי מועבר בגנים, לפחות הנטיה האישיותית - האם זה נכון? ובאמת דבר אחרון - מדוע לאנשים שנולדו עם הפרעות אישיותיות מסוג דומה מגיע לשבת בכלא ולא לזכות בטיפול הולם שיעזור להם? מדוע לא מדברים על בעיותיו הנפשיות, שנראה שיש לו - בכדי להקל על האם? אני לא יכול להפסיק לחשוב על כך וחולם על כך בלילות... תעזרי לי שוב....