תלישת שיער כפייתית

עד לפני כמה שנים, היו לי תמיד בעיות עם השיער שלי. היה לי שיער מקורזל מאוד, שמאוד לא נוח היה להסתדר איתו. נאלצתי להסתובב עם שיער קצר כי הוא תמיד גדל בצורה כזאת שלא ניתן היה להשאירו באורכו, והוא התנפח. לאחר החלקה שעשיתי בגיל 11, שדי עזרה במקצת, הצלחתי להאריך את שיערי, אך הוא עדיין היה אותו שיער מגעיל ומקורזל. בגיל 14 החלטתי להתחיל ולעשות פן. תחילה עשיתי פן לעיתים רחוקות, עד שזה הפך להיות באורח קבוע. אך אף פעם כמעט לא הייתי מרוצה ממראה השיער שלי, והוא תמיד הציק לי, לעולם לא היה לי ביטחון בעניין הזה. יום אחד פגשתי ידידה, אולי כשנה אחרי שהתחלתי לעשות קבוע פן, והיא הסתכלה בשיערי ואמרה "בטח יש לך קצוות מפוצלים, תראי לי." היא הסתכלה ואז אמרה "אה לא, אין לך, מוזר". בכל מקרה, זה היה מוזר לי, כי אף פעם לא היו לי קצוות מפוצלים ולא ממש ראיתי דבר כזה. לאחר מספר חודשים גיליתי כמה שערות מפוצלות ופשוט התחלתי לתלוש אותן. עם הזמן הן החלו להיות יותר קשות ויותר מפוצלות והתחלתי פשוט לתלוש את כולן. עד שיום אחד גיליתי מן שביל קטן יחסית של קרחת, נחרדתי, והחלטתי שאם כבר אני תולשת, זה לא את כל השערה אלא רק חלק. זה הגיע למצב שהיו לי הרבה שערות חצויות, מן שכבה נוספת של השיער, קצרה הרבה יותר. עד היום, כנערה בת 18, אני תולשת שיערות ללא הרף, מותירה אחריי ערמות של שערות בכל מקום בו אני דורכת, ובאופן מוזר (אני תולשת גם מהשורש וגםאת חצי השערה) אינני מוצאת קרחות בשיערי על אף המריטה האינטנסיבית. אינני מתלוננת בעניין הזה, אך האם זה כי השיער שלי פשוט מספיק לגדול כדי לא להגיע עד כדי קרחות? כי יש לציין שעדיין יש מקומות, בעיקר בקודקוד הראש, שרואים שנתלשו משם הרבה שערות. טוב, אז זהו סיפורי. קודם כל אציין בזאת שלאחרונה נחשפתי לתופעה הנקראית טריכוטילומניה. כבר 3-4 שנים אני תולשת שיערות, ולאחרונה זה ניהפך להיות די רציני ולכן ניסיתי לחפש את השורש לבעיה- מדוע אני תולשת שיערות בצורה כזאת?, ועל כן העלתי את ההשערות המצויינות לעיל. יש לציין שגם סבלתי המון בעקבות שיערי המקורזל בעבר. זה פגע לי רבות ביחסים עם בני גילי, ספגתי לעג מכל מקום שלא הלכתי, אנשים הצביעו עליי, צחקו, זאת במשך כל חיי עד גיל 14, וזה פצע שישאר לי לכל החיים, אני חושבת שגם סוג מסוים של חרדה חברתית נוצרה עקב כך, היא מטשטשת עם הזמן, אך עדיין יש דברים, כמו פחד במה לדוג' וקושי להתסכל לאנשים בעיניים ורעד במקרים מסויימים בסביבת אנשים. הסיבה שהזכרתי שהיה לי שיער מקורזל ודימוי עצמי נמוך עקב כך היא בניסיון לקשר את מה שקורה לי עכשיו, למה שהיה לי בעבר. האם יכול להיות שבתת מודע, מרוב הסבל שעברתי בעקבות השיער שלי, אני מנסה לתלוש אותו ו"להיפטר" ממנו? האם לדעתך יש לזה קשר ישיר, או שהסיבה נעוצה באמירה שידידה אמרה לי, שמאז אני תולשת שיערות "לא בריאות" וזה נהפך למעין הרגל ואף אובססיביות? אני נוטה לסבול פה ושם מחרדות, האם לדעתך הסיבה נעוצה בזה? ובבקשה חווי דעתך על כך ואל תפתרי אותי ב"יש צורך בטיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי (ד"א, לטריכוטילומניה יש צורך רק בפסיכיאטר או ניתו גם ללכת לטיפול אצל פסיכולוג? בייחוד כשאין האדם מעוניין בתרופות..) שיאבחנו את המצב", אימרי לי בבקשה באופן אובייקטיבי האם דברים כאלה יכולים לגרום להפרעה זו, והאם ניתן להתמודד עם זה לבד בבית בהנחה שהיא איננה חמורה (הרי קרחות עוד אין לי)? אודה לך מאוד על התייחסותך המודאגת

שלום למודאגת, את צודקת שהתופעה שתיארת בדר"כ מאובחנת כטריכוטילומניה, ואני ממליצה מאוד לקרוא עליה עוד באתר: http://trichotilomania.info/ אני יכולה להוסיף שטריכוטילומניה בהחלט נחשבת להפרעה בתחום החרדה, ושלעיתים קרובות הטיפול הפסיכולוגי מתמקד בהבנת מקורות החרדה ובבדיקת הדרכים להורדת רמתה. מכך את יכולה להבין שאני בהחלט ממליצה על ייעוץ פסיכולוגי (אולי כדאי לברר באתר שהזכרתי האם יש המלצות על מטפלים בתחום). בהצלחה רבה, אורנה