חרדות

שלום , הפרעת החרדה שלי מזכירה ביעוטי לילה המופיעים בדרך-כלל אצל ילדים. סיוטי לילה שמהם אני מתעוררת ולמשך מספר דקות כשאני ערה אני עדיין חווה את הסיוט. בעלי מנסה להעיר אותי אך לוקח לי מספר דקות עד שאני מבינה שהדברים לא קורים באמת . הסיוטים קשים וקשורים במוות שלי עצמי, במישהו שנכנס הביתה ורוצה לאנוס את ילדי ועוד רבים ומגוונים. התופעות הפיזיות הן: דופק מהיר, הרבה פעמים בכי, צעקות וכו'. אני לא ישנה כבר שנים. נבדקתי במעבדת שינה והתוצאות תקינות. אני בטיפול אצל פסיכולוג קליני, אם אומר שאני מרוצה מהטיפול זה יהיה בלשון המעטה, אני מכורה לטיפול ודרכו אני מבינה את הפחדים שלי ועוד דברים רבים אחרים. החרדות נעלמות לתקופות אך כשהן חוזרות הן עלולות להופיע מספר פעמים בלילה כך שהפגיעה באיכות החיים גדולה. בתקופות הקשות אני לוקחת כדורי קלונקס, למספר ימים. שאלתי: האם יש טיפול אחר בנוסף לטיפול הפסיכותרפי (שעליו אני לא מוכנה לוותר גם אם הכל יהיה מושלם בחיי) שיכול לעזור בהכחדת התופעה? או שמה צריך עוד הרבה סבלנות. ודאי תפנה אותי לשאול את המטפל שלי, אך אני חשה שעצם פנייתי אליו תצביע על חוסר אמון בו ובטיפול ולכן אני מתקשה לעשות זאת. אשמח אם תחווה את דעתך ובכל מקרה תודה שהקדשת לי מזמנך. מטופלת

היי, רציתי רק להגיב לגבי מה שכתבת על הטיפול ועל אי הרצון להעלות את השאלות שלך מול המטפל. אני חושבת שטיפול פסיכולוגי נמשך במקרים רבים תקופות ארוכות, ולכן טבעי שהוא כולל, תקופות של שיפור ומרוצות, אך גם תקופות (או מחשבות) של ספק ואכזבה. דווקא משום שהשאלות שלך הן חלק ממך, עדיף להביא את החלק הזה לטיפול, "לדבר" אותו. ואולי דווקא היכולת להעלות נושאים פחות "נעימים" ושאלות שונות, הינן ביטוי לאמון בטיפול ובמטפל? נזכרתי במשהו שחשבתי פעם... חשבתי שלפעמים, מה שלא מדובר ביום, הופך לחרדה בלילה. חשבתי את זה על עצמי, בזמנו, ולכן עלה בדעתי שאולי החלקים שאת לא מבטאת (בטיפול?) מבטאים את עצמם בלילה, בכוחות עצמם...?

היי לילה, דברייך ודברי הד"ר גרמו לי לחשוב שאולי אני מפחדת שביחד נגיע למסקנה שהטיפול אולי עוזר בתחומים רבים אך בנושא החרדות שבגללו הגעתי לטיפול אין יותר מה לעשות יחד, ושאני צריכה לפנות למישהו אחר... וכמו שאת מבינה הטיפול ובעיקר המטפל שלי הפכו לחלק מאד משמעותי בתקופה הזו של חיי. מצד שני קיים בי הרצון לפתור את הבעייה אחרת אני ארגיש די רע אם בסופו של התהליך אני אחזור לנקודת ההתחלה. "ואולי היכולת להעלות נושאים פחות "נעימים" ושאלות שונות, הינן ביטוי לאמון בטיפול ובמטפל"- האהבתי את מה שכתבת ואני יכולה להתחבר לזה. אני אשאל אותו כבר בפגישה הבאה מה דעתו. ואם להיות לגמרי כנה אין לי מושג איזו תשובה שלו אני אוהב יותר:- יש פתרונות אחרים או אין פתרונות אחרים. בעיה...

למטופלת שלום השערתך נכונה. אני חושב שאת צריכה לדבר על זה עם הפסיכולוג שלך. את כל כך נחרצת לגבי רצונך להישאר בטיפול שאני לא יכול לראות מצב שזה יבטא חוסר אמון בו. את צריכה לסמוך עליו שהוא יידע להתמודד עם המידע שאת מוסרת, אם את זה את לא יכולה לעשות אז איזו משמעות יש למסגרת הטיפולית הזו? אין לי ספק שהפסיכולוג שלך יידע להתמודד עם השאלות הן בהקשר של הקשר הטיפולי והן בהקשר של פתרונות במידה וקיימים כאלה. לעיתים ניתן לשלב עם טיפול ארוך טווח התערבות קצרת מועד למשל ע"י היפנוזה או EMDR, תוכלי לקרוא על כך במאמרים מצד שמאל. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שכל התערבות של פסיכולוג נוסף עלול להשפיע על מסגרת הטיפול הנוכחית וזה דבר שכדאי לשקול היטב מראש ובוודאי לדון עליו בתוך הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, כנראה שהעלה את שאלותי כבר בפגישה הבאה. תודה על תשובתך.