סרוקסט - האם כדאי להכנס לזה?

שלום, אני בחורה בת 26, ילדתי לפני חצי שנה ובו בזמן גם שיניתי מקום מגורים ועזבתי עבודה, אוסף של ארועים שגרמו לגוף ולנפש טראומה די רצינית. כיום אני נמצאת עם בבית ומטפלת בתינוקת אותה אני אוהבת בכל נפשי. לא חזרתי לעבודה מכיוון שאני לא מסוגלת להשאיר את התינוקת עם אישה אחרת. לאחרונה סבלתי מקשיי נשימה וכאבי שרירים בגב, ולאחר בדיקות ולמשמע תלונותיי, קבע רופא המשפחה שלי שהכל בראש! הלכתי לפסיכיאטרית שקבעה כי אני סובלת מדיכדוך ומחרדות ( זאת לאחר שדווחתי לה על פחדים שייש לי ממוות עוד מאז היותי כבת שלוש, ללא סיבה. לאחר הלידה כל חרדותי שהיו כבר קיימות הקצינו מאוד והתווסף אליהם הדיכאון) היא רשמה לי כדור סירוקסט ואמרה שהטיפול יימשך כשנה ולאחר מכן היא תשלח אותי לטיפול פסיכוטרפי. למרות שימחתי לצאת מהמצב בו אני נמצאת, אני חוששת מאוד מתחילת טיפול תרופתי. לאחר קריאה קצרה בפורום זה ההרגשה שאני מקבלת היא שזה כדור עם תופעות לוואי לא נעימות ושבתחילת הטיפול הכל נעשה קיצוני יותר (פחדים חרדות וכו') דבר שיכול להקשות עליי את הטיפול בתינוקת שגם ככה הוא קשה לי במצבי היום. אני יודעת שאח"כ הכל טוב יותר אבל כשמנסים להפסיק הכל חוזר לקדמותו או לפחות מפסיק להיות טוב! האם לא מדובר בהתחלה של שרשרת ארועים שיכולה רק לסבך את המצב? האם מדובר בכדור שלג שגדל ללא יכולת להפסיק אותו? אני מרגישה שאני אאבד שליטה אם אתחיל לקחת טיפול תרופתי, בעייני זה כמו להתמכר לסמים. אחרי הכל מדובר בתרופה שמתעסקת עם המוח ולי זה לא נראה פשוט כמו שמציגים את זה (לוקחית תרופה והכל נהייה יפה יותר) אולי מדובר במשהו שמצריך חשיבה לטווח רחוק, אולי כשארצה להפסיק לא אוכל יותר? ואז באמת אני אכנס למצב קשה? אני מאוד מתלבטת ומרגישה שזאת החלטה די גורלית. אני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם ההתחלה ועם הסוף של לקיחת התרופה הזאת. מה עליי לעשות?

לטל שלום. קראתי את מכתבך, ממנו עולה מצוקה מאוד קשה של אם צעירה, שבתקופה מאוד קצרה השתנו בעצם כל חייה. מצד אחד ילדת- ומן הצד השני את נמצאת בחרדות מוות, שכנראה הועצמו בעקבות הלידה, הכרוכה באחריות ממשית לחיי התינוקת הקטנטנה. אין ספק שאת זקוקה לעזרה מקצועית, ולא ברור לי כל כך מדוע לחכות שנה? את כותבת כמה קשה לך היומיום, הטיפול בילדתך, וכמה קשה לך להעזר במטפלת. מה לגבי מקורות תמיכה אחרים (בן זוג, סבתא, חברות?). אין סיבה שתשארי לבדך עם החרדות והפחדים. אני מציעה לפנות בהקדם לאיש מקצוע ולהתחיל טיפול פסיכותרפויטי- במטרה להכיל את חרדותייך ולאפשר יצירת קשר בטוח ומהנה עם ילדתך. לגבי טיפול תרופתי בדכאון- ד"ר פלד וודאי יכול לענות לך על כך, אבל למיטב ידיעתי אין סתירה בין לקיחת תרופות אנטי- דכאוניות לבין פסיכותרפיה- להפך הוא הנכון. אל תחכי- פני לקבלת עזרה בהקדם. בהצלחה. רוית.

טל שלום אני מסכים מאוד עם דבריה של רוית. אני ממליץ שתפני לטיפול פסיכולוגי בלא קשר לטיפול התרופתי. גם אם את זקוקה לסרוקסט הטיפול היעיל ביותר הוא המשלב בין פסיכותרפיה לתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מספרים לאנשים שסרוקסט אפשר להפסיק בלי בעיות אבל ד"ר ברגין, פסיכיאטר ומרצה באוניברסיטת הרווארד כותב שקשה מאוד להפסיק עם סרוקסאט ואנשים שמנסים ונכנסים לדכאון קשה יותר ממה שהיה לפני שהתחילו עם הסרוקסט לא יודעים שזו תגובת הגוף להפסקה של סרוקסט. בקטע הזה סרוקסט נקרא פאקסיל: “Serious habit forming characteristics are formed, and the Paxil patient is unable to wean himself/herself off the drug after therapeutic use is no longer needed.Physical and psychological dependency on Paxil is the result.Withdrawal problems of many varieties occur.When withdrawal problems arise, the patient often feels entrapped, in despair, and desolate.Hope fades.Addiction worsens.Even suicide occurs. A person suffering from depression is compelled to overcome one of contemporary life's major problems.If the person goes to the family physician to be treated for clinical depression, the last thing the person expects from Paxil is to have an additional malady inflicted upon him/her.It is a cruel hoax to be made to expect improvement from an antidepressant medication, and to then discover later that one is addicted to the medication because the known hazards of the drug were not communicated to the patient.Unfortunately, that has occurred with numerous Paxil users continuously since 1991. 9.From 1989 to the present, patients attempting to taper down or abruptly discontinue use of Paxil have suffered withdrawal symptoms as noted in the paragraph above.Physical symptoms occur:"hot flashes," dizziness, ataxia, paraesthesiae, gastrointestinal and flu-like symptoms, and related sensory and sleep disturbances.Psychiatric symptoms occur:anxiety, agitation, lability of mood, nervousness, hypersexuality, crying spells, irritability, sweating, lightheadedness, headache, weakness, and tremor.The result of these terrible symptoms is that many patients continue to take Paxil because they are entrapped by the drug.”