???

(שאלה זאת מופנית אך ורק לד"ר) שלום רב לך ד"ר קפלן, אני מראש מצטערת על האורך... יש לי אח שצעיר ממני בשנתיים, בן 19, ששמו רועי. רועי סובל מבעית קשב וריכוז ADD, טופל בריטלין לתקופה קצרה אך הפסיק את נטילתו. בתקופת החטיבה והתיכון, חלה התדרדרות בהתנהגותו של רועי- הוא החל לעשן סיגריות, לאחר שהתחבר עם ילדים מהאיזור, שגררו אותו למעשים מטופשים, הבריז מביה"ס, לא הכין שיעורים ובילה איתם כל היום. הדבר היחיד שהיה חיובי לגביו זה שהוא השתייך לקבוצת כדורסל איזורית והיה שחקן מצטיין, אך זה וחבריו היו הדברים היחידים שעניינו אותו ותו לא. הוריי, המיואשים, העבירו אותו לבי"ס חדש שגם קרוב יותר לבית, למרות התנגדותו של רועי, כדי להכניסו למסגרת נוקשה יותר. תחילה הראה שהוא מסוגל להשתנות לטובה, אך מהר מאוד חזר להרגליו. כרגע אחי היה אמור להיות בכיתה י"ב(אגב הוא נשאר שנה בכיתה א' טיפולית ולכן גדול בגילו), אך בשל ההתנהגות שלו החליט כי ברצונו לנשור מביה"ס השנה. הוריי התקוממו אך לבסוף הסכימו, בתנאי שיעבוד. וכך היה, אבי סידר לו תפקיד במקום עבודתו. ושוב, רועי הראה שהוא מסוגל להיות אחראי, עבד קשה מאוד, הוסיף לעצמו עוד משמרות בעבודה, קיבל ערך לכסף לאחר ששנים ביקש מהוריי דמי כיס והם כמובן דאגו לפנק אותו. בזמן האחרון, רועי השתנה. הוא כבר לא רוצה לקום לעבודה בבוקר, עושה בעיות, נעלם בשעות המאוחרות של הלילה עם חברים... מצאנו מריחואנה בחדר שלו והוריי הזהירו אותו שלא יביא זאת שוב ושלא יעיז להשתמש בזה יותר. כרגיל, אחי התעלם, נתפס ע"י המשטרה מגדל שתילים ואף באותו לילה המשטרה הגיעה לבית וערכה חיפוש בחדרו. הם מצאו כמות קטנה והוא נלקח למעצר של 24 שעות. זה היה לילה טראומתי ביותר עבורי ועבור הוריי. קשה לנו לישון בלילות וזה רק הולך ומחמיר. היה משפט, הוא שוחרר, קיבל מכות בחקירות ובמעצר, אך נראה כי הוא אדיש! לא מזיז לו... הוא גם הגן על "חבריו" וכמעט סיבך את עצמו בחקירה, אף על פי שברור לנו שחבריו יעשו הכל כדי לצאת מזה ואף יטילו את האשמה עליו. הוא לא מבין את זה, כ"כ תמים. הוריי, שוב, הזהירו אותו שלא ייפגש עם ה"חברים" שלו, אך עקבנו אחריו כשאמר שהוא הולך לשחק כדורסל ליד הבית והתברר ששיקר לנו במצח נחושה ונפגש איתם בכל זאת! הוריי מעוניינים לשלוח אותו לפסיכולוג שהעו"ד המליץ עליו, אך עדיין אני חייבת לומר שהילד הזה גורם לנו לעוגמת נפש כל יום. הוא חזר לעבוד, יום לאחר המעצר, הוריי התרשמו מהתנהגותו לטובה אך מהר מאוד חזר להתנהגותו הקודמת וכך זה תמיד. הוריי לוקחים את זה נורא קשה וכואב לי לראות אותם סובלים כך. אבי איש חזק אך אני רואה אותו נשבר לנגד עיניי וזה קשה לי. שאלתי היא, כיצד עלינו לנהוג איתו, כי ניסינו כבר כל דרך אפשרית, אך נדמה כי אין לו גבולות, הוא גם לא חושב עלינו, לא אוהב אותנו- אחרת לא היה גורם לכל זה כל פעם מחדש... הוא חוצפן, אדיש, שקרן ורמאי, מתחשב אך ורק בחבריו ודואג להם בלבד, עושה בושות לאבי בעבודה(נרדם באמצע היום כי כל הלילה בילה אצל חברים). הוריי לא יכולים לקשור אותו ולהכריחו להישאר בבית, גם לא ניתן לו את העונג הזה להישאר בבית. עכשיו הוא גם לא רוצה בכלל להתגייס ולאחר שסגרו את קבוצת הכדורסל שלו בשנה שעברה, הלך למיונים ואתמול נודע לו כי לא התקבל...מעניין למה... בכל אופן הוא נורא מאוכזב. מה לעשות?!?!?!?!?!??!?!?!?!?!?!?!?!?!?! הוריי נתנו לו הכל, שילמו הון תועפות על שיעורים פרטיים בביה"ס, שיעורי כדורסל, ביגוד ונעליים, ימי הולדת, מסיעים אותו לכל מקום(כי לא הסכימו לו להוציא רישיון עד שיהיה אחראי) אך הוא פשוט יורק לכולנו בפרצוף ועושה מה שבא לו! עלי לציין שאחי הבכור ואני גדלנו באותו הבית ושנינו סיימנו ביה"ס עם בגרות מלאה, שנינו סיימנו צבא בהצלחה, שנינו עובדים ולומדים... אז למה הוא יצא כזה דפוק? בבקשה תענה לי... בתודה מראש, דנה.

דנה שלום כדי שמישהו יקבל עזרה הוא קודם כל צריך להיות מודע לכך שיש לו בעיה ולפתח מוטיבציה לטיפול. לפי מה שאת מתארת אח שלך רחוק משני תנאים בסיסיים אלו. יש מצבים שעדיף לתת למישהו להיכנס עם הראש לקיר. אולי מכאב הראש שהוא יקבל הוא ילמד דבר או שניים על החיים. הדאגה והצער של המשפחה ברורים. זה עצוב וקשה לראות את הילד מתדרדר והורס לעצמו את החיים. אני חושב שהוריך צריכים לקבל הדרכה כיצד לנהוג עימו. יש להציב גבולות ברורים גם במחיר של פגיעה בקשר עם אחיך בטווח הקצר. בטווח הארוך הדבר ישתלם ולפחות אתם תהיו מוגנים יותר. אני מציע שתקראו את ספריו של חיים עמר שנותנים הדרכה להורים להתמודד עם ילדים שלא יודעים גבול מהו ולפנות לייעוץ מקצועי. לפעמים צריך לוותר על המשאלה לעזור ודווקא אז קורים לפתע שינויים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני מזועזעת מהתשובה שלך. ידוע שילדים עם בעיות ריכוז נוטים לפתח בעיות שונות כשהם גדלים ואפילו הפרעות אישיות קשות. ידוע גם שילד כזה הופך להיות ה"כבשה השחורה" בבית ולא נותרת לו בררה אלא למלא את התפקיד. הוא לא הולך עם הראש בקיר , הוא מתוסכל וזה מובן לחלוטין. אני מתפלא על האטימות... אולי במקום להפנות אותם לספר שמלמד גבולות (שאתה ממליץ לכולם - חבר שלך?) , תפנה אותם לספרים בנושא הפרעות קשב וריכוז. הם צריכים להבין עם מה הבן מתמודד בראש ובראשונה ואולי להציע לו טיפול בהתאם , שיחות ותרופות (ראטלין..). הסמים והחברים זה רק מוצא בשבילו , זה לא ברור? ילד "כזה" צריך הבנה ותמיכה בראש ובראשונה . בברכה , אמא לילד עם adhd