שלום

זוהי הודעה שפירסמתי היום בפורום תמיכה נפשית לצעירים בתפוז: "קראתי לפני כמס' דקות על הפורום הזה במעריב לנוער, למרות שידעתי עליו גם לפני כן, וגם על כל ארגון סה"ר. אני חוששת שאני לוקה בדיכאון קליני. אני בכיתה י' כרגע, זה התחיל בערך מאמצע כיתה ז'-סוף כיתה ח'. אני זוכרת שנכנסתי לאינטרנט וגיליתי את כל עולם הישראבלוג. הייתה לי חברה שפצעה עצמה, פיזית. כשהיה לי רע, ברגע מאוחר מכן, עשיתי זאת גם כן. זה התחיל משריטות קלות שלא עשו כמעט דבר חוץ מפס לבן, והמשיך לחתכים של חודשים עם דם. הרגשתי חלולה כל כך, ללא רגשות, ללא מחשבות, ללא כל דבר להישאר כאן בשבילו. הגיע יום אחד וההורים הלכו לישון, גיששתי בארון התרופות והוצאתי את קופסת האקמול. לקחתי גלולה אחת ושמעתי מישהו הולך בחדרם וישר החבאתי הכל. אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לבלוע יותר מ3-4 טבליות גם אם היה שקט מוחלט, לא היה לי האומץ. זה נעלם לקצת. כמה חודשים אח"כ שוב היתה לי תקופה נוראה שהסתיימה בפוסט אחרון בבלוג שלי ואחריו לקחתי את הסכין מהמטבח של אמא ובאתי לחתוך את הורידים. כמובן שאת הפוסט קראו ומישהי מיד התקשרה אלי הביתה והרגיעה אותי. באמת נרגעתי. כמה שבועות אחר כך, בעזריאלי, כמעט וקפצתי מהגג, אבל יש לי פחד גבהים נוראי ולא הייתי מסוגלת. פעם גם כתבתי לאחד מארגון סה"ר, באייסיקיו, הוא עשה יותר גרוע מאשר עזר. הוא רק גרם לי להבין עד כמה מטורפת אני, בעלת בעיות נפשיות גדולות יותר. ביקשתי פעם מאמא פסיכולוג, אך היא התחרפנה לגמרי. לא יכולתי לספר לה למה רציתי בעזרה מקצועית, זה היה קשה מדי. היא לא ישנה בערך שבוע שלם עד שבאתי ואמרתי לה שזה לא מה שחשבתי ושסתם היה לי טיפה רע והגזמתי. לא יכולתי להזיק לה ככה, היא התחרפנה כל כך שזה ממש כאב לי. בלב. בכלל אצלינו יש בעיה עם זה במשפחה. אם אלך לפסיכולוג, בשביל הוריי זה יהיה כמו להידרדר לזנות-רק התוצאות יהיו הפוכות. כי זנות מזיקה ופסיכולוג אמור לעזור. זו הייתה שנה וחצי של סיוט ענקי. אחריה באה תקופה טובה מאוד, של מתחילת החופש הגדול האחרון עד ללפני חודשיים בערך, חצי שנה? היה לי חבר, למרות שהסתבכך לנו הקשר, והיה לי טוב. עכשיו אני מתחילה להרגיש כמו שהרגשתי פעם. לפני יומיים, כשטיילתי בעזריאלי הרגשתי נורא. כתוצאה מהנידודי שינה הבלתי פוסקים כמעט ולא יכולתי ללכת. חברה שלי החזיקה אותי בידיה, נראתי נורא. היו לי כאבי ראש בלתי פוסקים גם כן, עד להיום אפילו, ועד שלא שתיתי משהו עם סוכר זה לא השתפר. כמעט וקפצתי מהקומה הגבוהה ביותר היישר אל המדרגות הנעות, ממש טיפסתי. זה ברור לי שלא הייתי קופצת, אני לא מסוגלת לעשות דבר כזה לעצמי. זהו הסיפור שלי. אני רק מקווה שישתפר המצב, אני לא מסוגלת לסבול זאת עוד. אני חושבת שיש פה אנשים שמכירים אותי ואת הסיפור שלי-בבקשה אל תחשפו אותי. תודה, אני." אני רוצה רק לאבחן את מה שיש לי, ואם אין לי כלום אז לדעת שאפשר להתמודד עם זה. דיברתי עם מתנדבת מסה"ר והיא הובילה אותי לכאן. מרווה שתוכלי לעזור לי. תודה.

"אני" שלום האבחנה המדויקת איננה כל כך חשובה, מה שחשוב הוא שאת נמצאת במצוקה קשה, את מסכנת את חייך ואת איכות חייך והבעיה המרכזית היא שלמעשה אין לך מקור תמיכה מקצועי שיאפשר לך לפרוק את הדברים, להישאר עם החוויה כמה שתרצי, אבל מבלי שזה יפרק אותך או את החיים שלך. זה שאמא התחרפנה מהרעיון של הפסיכולוג זה לא אומר שכאן נגמר הסיפור. תחשבי איך היא היתה מתחרפנת אם היתה קוראת את מה שכתבת כאן ומבינה באיזו מצוקה קיומית נמצאת הבת שלה. למען האמת, אני לא בטוח שזה רעיון רע כל כך לתת לה לקרוא את זה. אולי זה יתן קצת פרופורציות למצב. התפקיד שלך כעת אינו לשמור על אמא שלך אלא לשמור על עצמך. בטווח הארוך זה גם יביא לכך שלאמא שלך יהיה יותר טוב כי אני בטוח שהיא באמת רוצה בטובתך. במידה ואינך מעיזה לדבר איתה באופן ישיר פני ליועצת בית הספר או לפסיכולוג השירות הפסיכולוגי החינוכי שאפשר להגיע אליו ישירות בטלפון והם יעזרו לך לעשות את הגשר אל הוריך. ממה שאת מתארת עולה שאת לא יכולה להמשיך לבד את הדרך הזו, יש כאן צורך בהתערבות מיידית. במידה ואכן את סובלת מדיכאון קליני יהיה כנראה גם צורך בטיפול תרופתי במקביל לשיחות. את לא מטורפת ולא בעלת בעיות נפשיות כמו שהרגשת. יש לך קשיים שאפשר להתמודד איתם אם מוכנים לקבל את קיומם ומוכנים לקבל עזרה. אני לא אומר שזה יהיה קל ומהיר, אבל בטווח בהחלט נראה לעין יהיה לך הרבה יותר טוב. אל תהססי ותתחילי לפעול. אם יש צורך תגררי את אחד מהוריך למחשב ותושיבי אותם לקרוא את הדברים שכתובים כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

באמת את חייבת להתעלות על המחסום של ההורים וקבל טיפול. אם קשה לך להראות להורים מה כתבת, נסי לספר אולי יועצת בבי"ס או לבן משפחה שקרוב אליך ולאמא שלך ויעזור לך לדבר איתה לגבי פסיכולוג. נשמע שאת ממש במצוקה, איך הצלחת להסתיר מהמשפחה את כל הפגיעות העצמיות?, אם לא גילו את זה עד כה , יגלו בקרוב ואני בטוחה שאמא שלך תעדיף שתשתפי אותה במצוקה שלך כך שתוכל לתמוך בך, מאשר לא לדעת בכלל מה קורה איתך עד שהיא תגלה את זה בעצמה ובינתיים את סובלת בלי שוום עזרה. היתי תקופה ארוכה בדיכאון, ואם בא לך לשתף עוד על מה שעובר עליך או להרים טלפון אז בשמחה, - 0507477275 .