יחסים בין אחים

בתי בת שמונה ובני בן ארבע. בתי מסתובבת כבר כמה שנים טובות עם תוקפנות גלויה וסמויה כלפי אנשים, זלזול, חוסר יכולת לקבל סמכות (חוץ מבבית הספר, שם היא תלמידה מצטיינת והתנהגותה למופת). בנוסף היא סובלת מרגישות כלשהי במערכת העצבים - טיקים, ייתכן וזה טוראט קלה. היא די צינית ותוקפנית כלפי העולם. הבעיה היא שבני בן הארבע לומד ממנה, היא אומרת לו שהם צריכים להיות "הרעים" והוא הולך בעקבותיה, עושה מעשים ממש גרועים כלפי קרובי משפחה (סבא, סבתא וכולי) וכשמדובבים אותו הוא בוכה ואומר שהוא עושה את זה כי הוא מפחד מאחותו, ש מתעקשת ששניהם יהיו רעים. בני נולד עם אופי אחר לגמרי - הוא שקט, רגוע, טוב לב. אבל משום מה החיבור ביניהם הוא לפעמים בעייתי מאוד, זה מגיע למצב שקרובי משפחה לא רוצים אותם יותר לביקור. מה אפשר לעשות כדי להפסיק את המעגל הזה? לתת להם להחליט לבד על מאזן הכוחות או להתערב ולנסות להספיק את ההכרח הזה להיות "רעים"?

לדעתי, כדאי לתפוס שיחה עם הבת ולשים לה גבולות. כי בגיל ארבע, סיפורים כאלה, יכולים לעשות רושם מאד גדול על ילד, להפחיד, לעורר חרדות, ו... חבל. אולי היא פשוט לא חייבת להקים איתו ברית מהסוג הזה... אבל בעוד אני כותבת את זה, אני תוהה האם אין טעם ללכת לטיפול משפחתי כדי להבין טוב יותר מה קורה בבית, איך זה שיש רעים וטובים ותפקידים, ומה יכול להקל עליה. כי אני מניחה שההתנהגות שלה מבטאת מצוקה שלה מולכם, מול העולם, מול עצמה ונשמע שגם לכם לא קל לתת לה אהבה ותמיכה ואמפתיה כשהיא כל כך קשה ומזלזלת. אז אולי כדאי למצוא דרך להתיר את המעגל השלילי הזה שמתהווה?

דנה שלום את מספרת על המערכת המשפחתית ולדעתי כדאי לטפל בזה בראיה שלוקחת בחשבון את המערכת כולה ולא רק את הבת או את הבן. הייתי ממליץ לך לפנות עם בעלך לקבל הדרכה מפסיכולוג ילדים שמתמחה גם בטיפול משפחתי. אני מציע לתכנן סדרת מפגשים לאורך זמן ולא להסתפק בייעוץ מקומי. כדאי לראות כיצד הדברים מתפתחים ונפתרים. במידה ובתך סובלת באמת מטורט יש צורך בלי קשר לכל מה שתארת שתהיה אבחנה מסודרת וטיפול מתאים, יתכן שיש צורך גם בתרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן