לד"ר אורן. התקפות עצב עמוקות בתגובה לתסכול.

שלום. רציתי לספר כאן על תופעה נפשית קשה שלי שאולי יש כאן עוד אנשים שחווים זאת ויעזרו לי להתמודד, אך בעיקר אשמח לתשובה מקצועית. כל פעם שאני נפגעת, מתוסכלת, נעלבת, לא מרוצה מהיחס של בן זוגי אלי אני נתקפת ב"התקפת עצב וזעם", ממש כך, המצב רוח שלי יורד הכי נמוך שיכול להיות, אני מתחילה להיות עצובה ולחשוב על התאבדות ואני ממש יכולה לזרוק אותו מהבית שלי או להתחיל להגיד לו מילים לא יפות, ממש לפוצץ דברים, ואז אחרי שאני נרגעת אני מתחרטת על הדברים שאמרתי אבל אז מאוחר מידי. אחרי שאני נרגעת אני לא חושבת אחרת לגבי ההתנהגות שלו אני עדיין מרגישה שהייתי רוצה יותר יחס ממנו אבל אני מבינה שהתגובה שלי הייתה קיצונית. היום אני מלמדת את עצמי פשוט להחזיק את עצמי ולא לדבר, אבל מרגישים את המתח ממני, אני קצת שונה אבל לא מתפרצת או משהו. וזה גובה ממני מחיר קשה, למשל אתמול פשוט שכבתי במיטה וחיכיתי שזה יעבור, הוא כמובן נרדם, אני שכבתי בלי לזוז עד 4 בערך וניסיתי להרגיע את עצמי, ממש הרגשתי שכל הגוף שלי מכווץ ושאני כל כך עצובה, והלב כאב לי, והבטן, ואמרתי לעצמי שזה מתכון בדוק לצרבות והתקף לב בגיל מוקדם. ולמה הרגשתי ככה אתמול, כי הוא מרוכז בעצמו ובעבודה שלו ואני מרגישה לבד וצריכה עוד יחס, וכן דיברתי איתו על זה בעבר לפי דעתי הוא פשוט אדם קר יותר ממני וכמובן שקוע בעצמו, אבל אני רוצה להיות איתו ופשוט רוצה להפסיק להגיע למצבים האלה כשאני מתוסכלת ממנו, כי זו ממש התקפה שאוכלת כל פינה חיה בגוף שלי ובנפש שלי. איך אני מתמודדת? יש פה מישהו שגם חווה התקפות אימפולסיביות כאלה? זה סבל גדול! זה כל כך קשה עד שזה עובר. בבקשה עזרה

אני יכולה להגיד שבמידת מה אני מכירה את ההרגשה - כי גם לי היה חבר, וגם אני הייתי לפעמים מאד כועסת עליו בזמן שהוא היה ישן בשלווה וזה היה די מטריף :-) אני מחייכת עכשיו, אבל בזמן אמת זה כמובן מאד קשה. מה שפחות ברור מההודעה שלך זה האם התגובות הקיצוניות שלך, שאת מאד סובלת מהן, הן משהו שמוכר לך גם ממערכות יחסים אחרות, מחברים קודמים (האם היו לך חברים קודמים שאיתם זה היה ככה? או שזה היה אחרת?) או שזה משהו שבאמת מתעורר מהמפגש המאד מסויים עם בן הזוג הזה. לי נשמע שתשובה על כך היא מפתח להתמודדות - האם כדאי לכם ללכת יחד לייעוץ/טיפול זוגי, או שמדובר במשהו שכדאי לך להתמודד איתו בלי קשר אליו (למשל בטיפול פסיכולוגי אישי). אני מניחה שהאמת היא איפשהו באמצע: בשל סיבות שקשורות לחיים שלך ולאישיות שלך, את מגיבה בדכאון וזעם כאשר דברים אינם כשם שאת רוצה, (או כאשר את חשה מוזנחת, או דחויה), ומצד שני, יכול להיות שבן הזוג המסויים הזה מגביר אצלך את הרגישות ובכך מעורר את כל הכאב הזה. האם חשבת לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להבין קצת יותר מה קורה לך בתוך הקשר? אני חושבת שכדאי. האפשרות האחרת של לחטוף אולקוס נראית לי הרבה פחות אטרקטיבית (וכן, אני חושבת שבאמת אם מזניחים את הכאב הנפשי, הרבה פעמים הגוף לוקח על עצמו את העבודה, אז לא כדאי להזניח).

עינת שלום הרגעים הללו בהם את מתכווצת ומגיבה מעומק הבטן הם רגעים של כאב עמוק בו האירוע המקומי שמתרחש לוחץ על פצע פתוח שנמצא בתוכך. התגובה החזקה שמתפרצת מתוכך היא תגובה טבעית למי שמקבל מכה על פצע פתוח. לפעמים החיים מזמנים אינטראקציה מורכבת בין העבר להווה. כלומר, יתכן שבן זוגך משתלב עם העבר המכאיב ואינו תורם לריפוי הפצע. עם זאת, הפצע הזה הוא שלך, לא שלו. התגובות שלך בהחלט קשורות לדברים שקשורים אליו, אבל יש כאן חלק שאת צריכה לטפל בו בעצמך. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולספר את מה שקורה לך. כאשר תהיי מחוברת יותר לאותו כאב שחי בתוכך כבר זמן רב, יהיה לך אולי יותר קל הן לטפל בו ולהביא להחלמתו, והן להתמודד עם בן זוגך בצורה שונה. בברכה ד"ר אורן קפלן