פיטורין ותחושת כשלון

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/11/2004 | 23:59 | מאת: ענת

שלום ד"ר אורן. אני בת 34 , עוסקת מזה כ 12 שנה במקצוע הקשור בתחום הייצוא לפני כחודש פוטרתי ממקום עבודתי האחרון עקב יחסים עכורים עם האחראית הישירה שלי שגם היא עובדת שכירה בחברה. יש לציין שאני מאד מקצועית בתחומי,ואין לי ספק שאותה אחראית ראתה בי איום על מעמדה ועשתה כל שביכולתה על מנת לשים לי רגליים כבר מהרגע בו הגעתי לחברה. היא לא בחלה בשום אמצעי - אם זה לעשות מטעמים מכל טעות בעבודה שהייתה מגלה אצלי,ולהכנס למנהל הבכיר יותר,אם זה לטפטף רעל בכל הזדמנות אצל אנשי השיווק שעבדו בחברה שהם בקשר מצויין איתה ,ולשכנע אותם להכנס לאחראי ו"להרעיל"אותו על לא עוול בכפי . מיותר לציין את המתח היומיומי שבו הייתי שרוייה ,ובעיקר לאור העובדה שהרגיזה אותי מאודהעובדה שהיא לא תרמה במאומה לעבודה השוטפת,פשוטו כמשמעו - היא אדם לא יציב ,עצלן ,פשוט אלופה בלגרום לאחראים להרגיש שהיא עובדת הכי קשה מכולם,אולם למעשה רק אנשי צוותה ראינו שהיא לא עשתה כלום כל היום חוץ מלמרוח את הזמן ולהתבטל ולא לתפקד כאחראית ישירה . יש לציין שבכל שנות עבודתי לא פגשתי בטיפוס כל כך נאלח כמותה - אין מילים. גם אני ,אין ספק ,תרמתי להתססת האווירה נגדה ונכנסתי בכל הזמנות אפשרית לממונה על שתינו ,כדי להתלונן על תפקודה הלקוי ועל מסכת ההכפשות שלה כנגדי. יש לציין שגם במקום העבודה הקודם לא הסתדרתי עם המעסיקה ,ולמעשה אני לא בורחת מאחריות גם למעשיי. ברור לי שעליי "להוריד פרופיל" כי אין לי ספק שהידע והמקצועיות שלי מהווים איום כלשהוא על האחראיות שהיו לי,ואולי בכלל ,קיים בי איזשהוא "עודף בטחון" ורצון להבליט את הידע שלי יתר על המידה ,באופן כזה שמאיים על אחרים. אין לי מושג מה בהתנהגות שלי גורם לכך ,שלכל מקום שאליו אני מגיעה ,אני לא מחזיקה מעמד יותר משנתיים וזאת על רקע סכסוך עם האחראי הישיר שלי. אולי יש בי קושי לקבל מרות ? ,אולי אני צריכה קצת יותר לחשוב לפני שאני נכנסת להתלונן. איך זה שאנשים הרבה פחות מקצועיים ממני שורדים שנים באותו מקום(כמו האחרון),ואני תמיד זאת שמוצאת את עצמי בחוץ ? אני כרגע מובטלת,כועסת מאד על החברה שמצאה לנכון לפטר אותי במקומה , וזאת לאחר שהגיעו המון תלונות עלייה , אני מאוד פגועה כי נתתי את הנשמה בעבודה ומבחינתי - היא ניצחה במאבק הזה . סליחה על סערת הרגשות ועל המכתב הארוך , אבל אני אמא לילדים ,נמצאת במצב כלכלי קשה ,ואשמח אם תאיר את עיניי ותתן לי עצות כיצד לנהוג במקום העבודה הבא,, תודה על תשובתך ענת

לקריאה נוספת והעמקה
13/11/2004 | 16:37 | מאת: א

מתוך הספר, כוחו של תת המודע / ג'זף מרפי "...'עלינו לפטר אותך', בעצם, אתה פיטרת את עצמך. המנהל היה פשוט הכלי שדרכו התגשם המצב השלילי. זו ההיתה דוגמה של חוק הפעולה והתגובה. הפעולה הייתה מחשבתך, והתגובה הייתה ההתנהגות שנבעה מתת המודע שלך ועברה למציאות ולסובבים אותך ......" אני מבינה מאוד את סערת הרגשות שאת עוברת, ואולי ישנה דרך להפוך את האירוע הלא נעים של הפיטורים, לסוג של 'מתנה', הזדמנות לבדוק ולהכיר את עצמך ואת מניעייך וצורות ההתנהגות שלך. בצורת הראייה שלי, 'עודף בטחון וצורך להבליט את הידע ....' הם ביטוי לחוסר ביטחון. תחושה / ביטוי של עודף ביטחון הוא כיסוי לחוסר ביטחון. בין אם ישיר באותו נושא לבין אם העברה מנושא לנושא. (אדם שהוא חכם וחווה שהוא חכם - לא צריך לצעוק שהוא חכם ... , ואת המילה חכם אפשר להחליף בכל מילה אחרת, כל אחד עם המילה המתאימה לו. אני מבינה מדברייך שאת זקוקה לעבודה, ורוצה לעבוד, ומצד אחד את מאוד מקצועית ונותנת את הנשמה בעבודה אבל מצד שני את לא מצליחה להישאר באותו מקום עבודה לתקופות ארוכות .... אני במצב כזה הייתי מתחילה לבדוק עם עצמי - מעבר להפסדים שאני מפסידה, גם מה אני מרוויחה. הרוויחים הם בדרך כלל רווחים סמויים שאנו לא אוהבים לראות אותם, אבל הם קיימים ומפעילים אותנו ומאפשרים לנו לשמר תחושות ועמדות שלנו על עצמנו. בברכה א

13/11/2004 | 22:57 | מאת: ד"ר אורן קפלן

ענת שלום סערת הרגשות שלך מובנת, זה טבעי שתרגישי כך כעת ואני מקווה שתמצאי במהרה מקום עבודה חדש ושהדברים יסתדרו. לגבי מה שהתרחש, לפי מה שאת מתארת זו אינטראקציה בינך ובין המנהלת שלך שיצרה ביחד חומר נפץ. כנראה שלא מדובר רק במקצועיות שלך אלא גם בידיעה העמוקה שלך שאת צודקת ושאם לא מכירים בכך ב 100% נוצר חוסר צדק או תחושה אחרת של תסכול. יתכן שבמצבים הללו את מחפשת הכרה ואם זה לא קורה, כמו עם המנהלת שלך לשעבר, את נכנסת לעימות וכעסים. העניין הוא לא להיות פחות מקצועי, שכן זו החוזקה שלך והתכונה שבגללה ירצו להשאיר אותך במקומות העבודה. העניין הוא כנראה להרגיע את הכעס הפנימי ולספור עד 10 לפני שאת מגיבה על דברים שמרגיזים אותך. סביר להניח שבמהלך חייך תפגשי עוד אנשים שירגיזו אותך ואולי באמת רוב האשמה היא על המנהלת שלך. אני חושב שהרצון שלך גם להתבונן על מה שקורה לך ומה שאת עושה הוא נכון ועשוי בהחלט לקדם אותך בעתיד. זה טוב אם תוכלי לקבל פידבק מאנשים שרואים אותך. אם יש לך חברות ממקום העבודה הקודם נסי לקבל מהן פידבק שכזה שעשוי לשמש לך חומר גלם להתמודדות עם מצבים כאלה בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית