מצב נפשי ירוד

שלום רב, החלטתי לכתוב על מנת להוציא את המילים החוצה, את הגוש שחונק בגרון. תקופה מאוד ארכוה שאני חיה בחושך, אין טעם לחיי והסיבות הן רבות. אם אהיה כנה, הסיבה האמיתית היא בדידות!!! אני מאוד מצליחה במקום עבודתי הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית, אפשר לומר שאני זו שמנחה ומושכת קדימה מבחינה חברתית.יש לי חוש הומור מפותח, אני מאוד חייכנית ולעולם לא מקטרת בפני אנשים.בקיצור מאוד, אבל מאוד חיובית כלפי חוץ, אבל רק כלפי חוץ. בפנים, עמוק בפנים הכל רקוב.כשאני יוצאת מהעבודה הכל משתנה, הדיכאון משתלט והבדידות חונקת.אני רוצה להיות לבד, בלי שאף אחד יפריע לי.אני מתחמקת מחברים שרוצים לבוא אליי ומתבודדת.מנסה לדמיין את העתיד ונתקפת פחד. אני כמעט בת 33 , אומרים שאני נראית מצויין ( אני חושבת ההיפך וגם מאמינה במה שאני חושבת ) ויש לי מחזרים רבים במקום העבודה אבל רק במקום העבודה!!!! יש לי בטחון עצמי, אסרטיביות וחוזק, אבל אין לי אהבה. לאחרונה אני אפטתית , לא רוצה להעמיד פנים, לא רוצה להיות חזקה רוצה לצעוק בקול רם ושכולם ישמעו נמאס לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני רוצה להיות מאושרת, רוצה שסוף סוף יהיה לי שקט נפשי, אך זה לא מגיע. ה-3 שנים האחרות היו הקשות ביותר בחיי פרידה מבן זוג, שני הורים חולים במחלות קשות, פטירת אחד ההורים והרישמה עוד ארוכה. אז נכון, חיצונית אני ניראית מליון דולר, חס וחלילה שלא יראו מה מתחולל בפנים, עד מתי אפשר להעמיד פנים? עד מתי יהיה לי את הכוח להעמיד פנים? עד מתי....? הגעתי למצב שאין לי כוח לדבר עם פסיכולוג על הבעיות שלי, לא רוצה להוציא את הפיזמון החוזר מהפה. לאן נעלמה התקווה? האם אני יכולה לעזור לעצמי?

ובמיוחד נורא ברור למה את כל כך בודדה... את כותבת את זה בצורה כל כך ברורה. את בודדה כי מה שאנשים מכירים הוא רק צד אחד בך, ולא הצד שאת מזהה כ"אני" שלך כרגע. אם היית מרשה לאנשים לראות תמונה שלמה יותר שלך, גם את החלקים החזקים, אסרטיביים, העליזים (שבוודאי שייכים לך) גם משהו ממה שמתחולל ברבדים פנימיים יותר - חולשה, עצב, בדידות, לא היית כל כך בודדה... את בטיפול, ככה שדברים יכולים להשתפר, אבל גם שם את צריכה להיות מוכנה קצת לוותר, קצת להרשות לעצמך להיות חלשה ולדבר על מה שאת באמת מרגישה. חשבתי לעצמי שאדם אינו בודד אם יש ולו אדם אחד אחר שיודע אותו, שמכיר אותו. ורציתי להציע לך לנסות, במודע, לשוחח יום אחד עם חבר או חברה, לעבודה או מחוץ לעבודה, ולהגיד משהו אחד, לא צריך יותר מזה! משהו אחד שמספר עליך משהו שהוא לא רק התמונה האידאלית שאת יוצרת. אפילו משפט אחד כנה, שזוכה להתייחסות, כמו "איזה סופשבוע מבאס היה לי, הייתי בבית ושני ההורים שלי לא מרגישים כל כך טוב בזמן האחרון ואני דואגת להם " יכול לתת לך תחושה שאת לא כל כך לבד, שאת "את" גם בעבודה ולא רק מסכה של העמדת פנים.

צליל שלום לפי מה שאת מתארת עוברת עליך תקופה ממושכת של משבר. יש בהחלט אור חיובי בקצה המנהרה לפי התיאור שלך את מקום העבודה. העובדה שאת מצליחה שם כל כך מכל בחינה מעידה על הפוטנציאל שאותו הדבר יקרה גם בחוץ. יש כנראה סיבות מספיק טובות שזה לא קורה כרגע, ומנית כמה מהן. אני מבין מדבריך שאת בטיפול אבל שמרגישה שזה לא מוציא אותך מהמצב הזה כרגע. הייתי ממליץ לבדוק צורך בתרופות נגד דיכאון כי חלק מהסימפטומים שאת מתארת מאפיינים דיכאון. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון שכדאי לעבור עליו ואם הדברים נשמעים לך דומים למה שיש לך בהחלט כדאי לבחון את הטיפול התרופותי במקביל לטיפול הפסיכולוגי, זה עשוי לשפר את המצב ולהאיץ את יעילות הטיפול. נשמע לי שאת אדם עם הרבה ביקורת עצמית ושאת מאוד מחמירה עם עצמך. יתכן שחלק ממה שצריך לקרות לך הוא שינוי בהיבט הזה. במידה ותוכלי לקבל את עצמך יותר בגמישות כפי שאת יתכן שתחושי שיפור גם ללא שינויים בעולם החיצוני, ובוודאי עם שינויים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן הקישור: http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm