הצילו

אני נשואה+תינוק+מישרה מלאה והבעיה שאני כל הזמן מאוד לחוצה,עצבנית,מתוחה. אני שרויה במתח תמידי,כל הזמן הראש עובד וחושב מה צריך לעשות,אפילו בזמן יציאה לבילוי,איבדתי את ההומור ושמחת החיים,אני מאוד כבדה בכל דבר,כותבת כל שטות שיש לי לעשות בפתקים כדי לא לשכוח,תולשת קצוות של שערות מתוך מתח , ופשוט שכחתי מזמן איך ליהנות מהחיים ולהירגע. זה נמשך כבר מספר שנים(עוד מתקופת הלימודים)וכל מה שאני רוצה זה להיות אדם יותר שליו ורגוע. הבעיה שאני צריכה לתמרן בין מליון דברים ובסוף היום כל התסכול יוצא על בעלי המסכן.אין לי כסף ללכת לטיפול,מקסימום לסדנת הירגעות,אבל לא מצאתי כזה דבר.

מיטל שלום את מזכירה לי את עצמי כאשר היה לי רק ילד אחד. איזו טלטלה עברה המערכת הזוגית שלנו, החיים שלי ובפשט השקט הנפשי. מתח, מתח, ועוד מתח. גם אני כמוך תולשת שיער עד היום ועד היום עדיין במתח , במשרה מלאה, לחץ,,, ואין לי מספיק שעות ביום בכדי לעשות הכל.... כשיש תינוק ואחריות כלכלית, המיקוד הוא חיצוני ולא פנימי. את נשאבת כולך לנתינה ודאגה אין סופית לכולם ולא לעצמך... מנסיוני, עם הזמן דברים כן קיבלו פרופורציות... למדתי להרגע לאחר שישרנו קו של המשפחה החדשה בתוספת התינוק כמובן. בכל זאת כמה טיפים שלי עזרו מ א ד: מדיטציה- אם את לא יודעת איך עושים את זה, ישנם דיסקים מיוחדים לזה. לעשות 20 דקות מדיטציה בלילה, לפני השינה. מוסיקה- מרגיעה ושקטה , לשמוע מעל לשעה.... אמבטיה ארוכה לאור נרות (לא כל יום כמובן, אלא פעם ב... לזה יכול הצטרף גם בן הזוג). אפשר גם לצאת לבילוי שלכם לבד, ללא התינוק, משהו שיזכיר לכם ימים קודמים, ולמה אתם ביחד.. ומשהו שאני עושה המון תוך כדי נסיעה, וכמעט תוך כדי כל דבר אחר כשאני לחוצה: אני נושמת עמוק המון פעמים, ומשחררת את האוויר לאט לאט, אם אפשר, עם עצימת עיניים. בהצלחה.... חלום

הייתי שם. אנסה לספר לך מה עזר לי. קודם כל למדתי לוותר קצת על שליטה. להבין שבתקופות מסויימות לא הכל יכול להיות מושלם.זני זה אומר, שאם הילד פלט קצת, אפשר לחכות ולא להחליף לו מיד. אפשר לנקות קצת פחות, אפשר ללכת לישון כשערימת הגהוץ מחכה (ומגהצים רק את החולצה שחייבים למחר) וכ"ו. דבר נוסף - למדתי להיעזר. הייתי זאת שעוזרת לכולם ולא יודעת לקבל עזרה. למדתי לקבל עזרה, ויותר מזה - לבקש. ממשפחה, משכנות וכ"ו. למדתי לקחת פסקי זמן קצרים. חצי שעה של קפה עם חברה, חצי שעה של הליכה ספורטיבית עם מוסיקה באוזנים (משחרר המון אנדרופינים...), חצי שעה של שכיבה על הגב בחדר חשוך עם מוסיקה מרגיעה כשהתינוק ישן. אמבטיה טובה ועוד. אפשר גם לקחת פסקי זמן יותר ארוכים ולצאת לחופשות עם הבעל. צימר לא יקר, בית מלון דרך ה"נקודות" של ישראכרט או ביי בונוס, ואם זה קשה מבחינה כספית, אפשר לאפסן את התינוק ללילה אחד (אם אין לך אצל מי, תביאי אותו אלי...) ולעשות חופשה עם הבעל בבית. ואפרופו בעל - שיחה רגועה איתו. להסביר לו שאת קורסת, שאם הוא רוצה אישה שפוייה הוא חייב להתחלק. הם קצת שונים מאיתנו הגברים, אבל בסוף הם מבינים. הרי אם חלילה את חולה - הוא מיד יירתם לעזרה. תגידי לו שזה מצב דומה.... הרבה פעמים האחריות היתה שלי כי לא ידעתי "לשחרר" אחריות מעצמי, ולבעלי היה נוח עם זה. העדפתי לחסוך בניית בגדים/נעלים/תיקים וכ"ו, דברים שעולים הון עתק, ושילמתי לבייבי סיטר כמה שקלים לשעה כדי שאוכל לקבל את השפיות שלי בחזרה. זה נראה נורא קשה לביצוע, גם לי היה. אבל כשמתחילים לעשות את זה - מבינים שזה אפשרי. בהצלחה

מיטל שלום את מתארת מצב מתמשך ומעגל סגור של לחץ שגורם לפגיעה חמורה באיכות החיים. אני חושב שהרעיון של תרגילי הרפיה הוא מצויין ותוכלי גם לקנות ספר וקלטת ללימוד עצמי. עם זאת, לפי מה שאת מתארת התופעה היא חזקה מאוד ואני חושב שתזדקקי לטיפול פסיכולוגי מסודר כדי לעשות שינוי מהותי במצב. יש טיפול מוזל במסגרות ציבוריות כמו קופת חולים ומרפאות בריאות הנפש ואני מציע לך לפנות בהקדם ולהתחיל לקחת את השינוי לידיים שלך. בברכה ד"ר אורן קפלן