מה יש לי?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/10/2004 | 13:25 | מאת: אגם

שלום ד"ר אורן. אני בת 21 מטופלת כשנה בתל השומר, לפני כשנתיים בצבא, התחלתי (ולא בגלל שהיה לי רע בצבא להפך!) לעשות כוויות על עצמי עם סיכה חמה אח"כ התחילו הקאות יזומות (היום זה קצת פחות), בכי בלתי פוסק ושינויים קיצוניים במצבי הרוח. בעקבות כל זה נשלחתי לטיפול דרך הצבא וכיום אני ממשיכה אותו אצל מטופלת אחרת דרך משרד הביטחון כי אבי נכה צה"ל. דוגמא למצבי הרוח - במוצ"ש הייתי במופע סטנדאפ עם חברות, ממש נהנתי, צחקתי הכל היה בסדר.. אח"כ כשהלכנו לאכול משהו הכל התהפך הרגשתי מן מועקה, לא הייתי מסוגלת לחייך או לדבר, פתאום הרגשתי מנותקת לגמרי וכל מה שרציתי היה להגיע הביתה ולבכות.לא עברתי טראומה מסויימת שתעיד על התנהגותי, חוץ מהעובדה שהייתה לי ילדות קצת קשה בהתחשב שיש לי אבא פגוע ראש - נכה צה"ל- אבל לא הייתה שום התעללות מכל סודג שהוא.. היום אני עובדת ולומדת במכללה והפחד הגדול שלי שההתנהגות הזו תתחיל להשפיע גם שם. מה יש לי? מה קורה? למה אני כל הזמן מכאיבה לעצמי? מה לא בסדר? ולמה אני לא מצליחה להתגבר על זה דרך הטיפול. תודה בכל אופן... אגם.

לקריאה נוספת והעמקה
11/10/2004 | 15:17 | מאת: איתן

שלום התשובה היא בלא- מודע שלך, לכן נסי הפנוזה אני חושב שבמצבך היא תעזור הרבה.

11/10/2004 | 16:40 | מאת: הילה

איתן-הכלל הגדול ביותר ברצון ובמוכנות לעזור הוא שכשלא יודעים לא עונים.סייג לחכמה שתיקה.לעיתים השתיקה עדיפה על האופן בו הגבת כאן. משטרת הנפש הסוערת

11/10/2004 | 23:07 | מאת: ד"ר אורן קפלן

אגם שלום מה שברור הוא שיש לך כיום סימפטומים של פציעה עצמית בשילוב עם הפרעת אכילה, חיבור שניתן לפגוש אותו פעמים רבות. הרקע להיווצרות סימפטומים כאלו הוא אישי וקשה להכליל, סביר להניח שבהתבוננות על ההיסטוריה האישית שלך תוכלי למצוא את הרקע להופעת הסימפטומים. זה לא חייב להיות תוצר של התעללות. לעיתים הכאבה עצמית באופן יזום ונשלט נחווית ע"י הנפש כתחליף לחווית כאב נפשי פנימי שנגרם מדברים שאינם בשליטה. יש כמובן הסברים אפשריים נוספים וחשוב למצוא אותם באמצעות הטיפול. אני מציע לך לשוחח עם המטפל על השאלות שלך הן לגבי הסיבות לבעיה והן לעובדה שאת לא חשה בשיפור. כדאי בכל מקרה לבחון אפשרות לייעוץ אצל פסיכיאטר לתרופות נוגדות דיכאון שיש להן גם השפעה נוגדרת חרדה. במקרים רבים מסוג זה תרופות כאלה משפרות את המצב ועוזרות לטיפול הפסיכולוגי לתפוס תאוצה. בברכה ד"ר אורן קפלן

11/10/2004 | 23:45 | מאת: אגם

ד"ר אורן תודה על תגובתך.... אני מקווה שאני אצליח בהמשך..... תודה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית