הפסכילוגית שלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, רציתי לקבל את דעתכם בנושא מסוים. בעקבות חרדות, הרס עצמי שנובע מטורדנות כפייתית אובססיבית ודכאון כתוצאה מזה התחלתי להיפגש עם פסיכולוגית כבר הייתי בשש פגישות בנוסף התחלתי לקחת סרוקסט, אני לוקחת סרוקסט במשך 15 יום , התוצאה היא שאני די אפאטית למה שמתרחש סביבי, העניין הוא שהפסיכולוגית מאוד ממהרת לראות שינויים והיא מציינת זאת בפניי,ף סיפרתי לה על חלום שחלמתי והיא מיהרה להסיק מסקנות שאני עומדת לעשות שינויים מרחיקי לכת בחיי,כמו לעזוב את הבית ושזאת בעצם המגמה. והעניין הוא שהחלום מתקשר למקרים שקרו בעבר שעדיין לא סיפרתי לה. מצבי רחוק מלהיות אופטימי והיא כבר בונה מין אשליות כאלה דבר שמרחיק אותי מלספר לה הרבה דברים שקרו לי בעברי שאני לא מרגישה שאי פעם אוכל לספר לה , אני מרגישה שאני בראיון עבודה ואני באה לפגישות האלה כדי להרשים אותה ולהשמיע לה את מה שהיא רוצה לשמוע, איך אני יכולה במצב כזה לשתף אותה ברגעי השפל בחיי, בחרדות הטורדניות ובטראומות כואבות ומשפילות? אני מרגישה שהיא קלטה אותי בצורה לא נכונה, אני לא יודעת איך לשנות את זה, ואין לי רצון ומוטיבציה לעשות זאת אז אני חושבת לוותר על הטיפולים האלו. תודה
קארין שלום רב, את מתארת סיטואציה שקורית לעיתים בתוך טיפול. מטופל שמגיע לטיפול מציג בפני המטפל דמות מסויימת. בדיוק כמו שכולנו מציגים את עצמנו בסיטואציות שונות, תחת מסכות שונות. אלו ההגנות הטבעיות שלנו. כשאנו בטיפול יש ציפיה כמוסה שהמטפל ידע לזהות את המסכות, ועל אף הדמות שאנו מציגים לו, הוא יזהה את הדמות האוטנטית שלנו מבעד למסכות. המטפל אינו קוסם, ואינו יכול לראות מעבר למה שמציגים. לכן לעיתים יש פער בין הפנטזיה של המטופל שהמטפל יראה אותו "באמת", לבין היכולת האמיתית של המטפל לראות את המטופל "באמת". להערכתי חבל לך להמשיך את הטיפול בתחושה שכזו. היכולות להפיק מטיפול כזה מתמעטות מאד. עליך לפתוח את הנושא עם המטפלת שלך, ולספר לה על התחושה. בדרך כלל שיחה שכזו מסייעת מאד להידוק הקשר עם המטפל, ולהבנה טובה יותר של המטופל. אני יודעת ששיחה מסוג זה היא קשה ולא תמיד נעים להגיד את הדברים, אולם תקחי בחשבון שאת מגיעה לטיפול כדי לעזור לעצמך. וכדי לעזור לעצמך, צריך גם קצת לאזור אומץ. בהצלחה, טלי פרידמן
היי קרין אני יכולה להבין אותך כי גם לי זה קרה לפני כמעט עשר שנים. לא היה לי אז עם מי להתייעץ והיום אני מאד מתחרטת שלא פתחתי את הדברים מול המטפלת שלי, תעשי את זה ואל תתביישי, חבל על כל יום שעובר ואת שומרת בתוכך סודות גדולים כאלה שמעיקים עלייך ושמרחיקים אותך מלהבריא ולהרגיש טוב... היום אני שנים אחרי הטיפול...ולקח לי המון זמן להבין את הטעות שעשיתי...יש לך מזל שאת יכולה לשאול ולקבל תשובות על דברים שמעיקים עלייך כאן... חוץ מזה, זה בטח נדוש להגיד, ובטח כבר אמרת לעצמך את זה הרבה פעמים בנסיון להתגבר על הבעייה של האי יכולת לספר, אבל, אל תשכחי שזה המקצוע שלה והיא תעשה במה שתספרי לה את המירב, יותר מזה, זה יקדם את הטיפול שלך כי זה יפתח עוד נושאים לטפל בהם- נושאים שנמצאים עמוק עמוק בתוכך ושקשה לך לדבר עליהם הם הנקודות הכי חשובות לטיפול בעצם...לא? בהצלחה אביגייל
קארין שלום אני מסכים מאוד עם מה שנאמר לך ע"י בהודעות הקודמות. התחושה שלך שאת "עושה הצגה" שאיננה באמת את - משמעותית. זה לא בהכרח תופעת לוואי מיותרת, אלא אולי חומר גלם חשוב שאם תעבדי אותו עם הפסיכולוגית תוכלי להפיק ממנו הרבה. חישבי האם תופעות כאלה לא קורות לך גם במקומות אחרים בחיים? פעמים רבות יש תהליך מקביל בין מה שמתרחש ביחסים עם הפסיכולוג למה שקורה גם במקומות אחרים ואז השיחה יכולה להיות מאוד אוטנתית כי אפשר לדבר על הדברים לא כסיפור אלא כחוויה ממשית. אם לא תנסי, לא תדעי. בברכה ד"ר אורן קפלן
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
