שאלה ...

שלום. אני בת 16 ויש לי שאלה בקשר למשו שמטריד אותי ומפריע לי בתפקוד רגיל, זה מתקשר למתן שתן. העניין הוא שאני חוששת לעשות פיפי במקומות מחוץ לבית. אני מאוד נלחצת לפני כל יציאה שלי לכל מקום שהוא, שמא יהיה לי פיפי. כי לעיתים אין במקום שירותים ואני נכנסת למן הרגשה של לחץ כזה שגורם לי לחשוב אך ורק על הפיפי ואני לא מסוגלת לשנות לי את החשיבה ולחשוב על משו אחר באותו רגע ולא לדאוג. ובנוסף לעיתים גם כשיש שירותים מרוב הלחץ אני לא מצליחה לעשות, ובייחוד אם יש תור של אנשים אחריי או שמישהו מחכה לי. זה מאוד מפריע לי, אני מפחדת לצאת שוב לטיולים וזה ממש מקשה עליי. הכל התחיל בגלל איזה טיול שיצאנו אליו שבו היה לי פיפי והתחלתי מאוד להילחץ כי היינו באמצע שומקום עם הכיתה ולא היו שירותים ולא היה שיח נורמלי שאוכל לעשות מאוחריו ללא אנשים מסביב. ובנוסף על כך היה מורה שהכריח אותנו להמשיך ללכת במזג האויר שהיה קפוא(!) והוא ממש התחיל לצעוק וזו הייתה הליכה של 3 שעות. מאז יש לי את הפחד הזה מפני עשיית פיפי ושמא יהיה לי. מה אני עושה? אני לא יודעת איך לא לחשוב על זה! זה פשוט נמצא בראש שלי כל פעם לפני יציאה. כעת במשך כשבועיים וקצת התקשתי בהירדמות בלילה וחששתי מבואו כייוון שלא הצלחתי להירדם כי כל שניה קמתי לשירותים ואפילו אם זה היה רק בשביל לעשות כמה טיפות של פיפי. לעיתים הייתה לי ממש הרגשה כזו כאילו איזהשהו שריר נתפס שם. זה יכול להיות? ההרגשה הזו כבר עברה אבל אשמח לקבל תשובה גם על זה... התחלתי לא להירדם בגלל שערב אחד אמי המליצה לי ללכת לטיול לכנרת עם דודותיי בלעדיה וציפתה שאני אסכים בשימחה ואילו אני הגבתי בהתחלה ב"בטח אני אלך, את באה נכון?" ואז כשהיא אמרה שלא פתאום נלחצתי וחשבתי לי, רגע בעצם זה כמו טיול ומה יהיה אם יהיה לי פיפי וכו'. (עם אמא שלי אני יותר רגועה בטיולים, למרות שגם אז מתחיל אצלי לחץ וחששות בקשר ל"אם יהיה פיפי"). בקיצור, אני התחלתי ממש לבכות ולהיכנס לזה ולומר למה זה קורה לי, למה אני לא יכולה פשט להירגע ולצאת לטיולים כמו כלום שלא מעלים בדעתם בכלל את האפשרות של אם יהיה פיפי אלא במידה ויש פשוט עושים או מתאפקים עד שעןוצרים היכנשהו ועושים. פשוט לי קשה לעשות מחוץ לבית, אני גם לא יכולה לשבת הרי זה מקום ציבורי וגם נלחצת אם יש אנשים שמחכים לי וגם לפעמים אם מתאפקים הרבה אז הפיפי לא יוצא בהתחלה אלא רק כשנרגעים. בכל אופן מאותו ערב לא ישנתי טוב, ההורים שלי היו ערים איתי, ניסו להרגיע אותי. החשש שלי היה שאני לא ארדם, נלחצתי כשעברו השעות בשעון והלכתי הרבה לעשות פיפי. לקחתי בשני לילות כדור שינה (לא לילות רצופים) אך לא לקחתי עוד. והתחלתי לקחת כדורי רגיעון לילה שעזרו קצת. בכל אופן כרגע אני ישנה יותר טוב, נרגעתי אני מקווה שאשן גם היום טוב כמו אתמול שישנתי בלי אימי. אני עושה עכשיו כמה בדיקות גופניות הקשורות במתן שתן לבדוק אם הכל פועל כשורה ואם אין בעיה פיזית ובמידה שאין אני אפנה לפסיכולוג. כבר פניתי למרפאת ר"ש וקבעתי תור. רציתי לשאול אם יש עוד משהו שעליי לעשות, אם יש דרכים להירגע כשאני במצב לחץ שמביא אותי לידי בכי ופחד, המלצות ועצות יתקבלו בברכה.. ואשמח לשמוע המלצה לפסיכולוג באיזור חיפה ומה דעתכם על מרפאת ר"ש, האם הטיפול שם טוב? תודה וסליחה על האורך של המכתב, תאמינו לי שקיצרתי הרבה מהפרטים. אני מקווה שזה בסדר .. תודה שוב.

שלום מה שאת מתארת תואם לתכונה שלך שכנראה הלכה והתגברה עם הזמן, לרגישות יתרה למצבי לחץ וחרדה שגורמים בין היתר לקושי במתן שתן במקומות ציבוריים. לעניין יכולים להיות מקורות שונים אבל על פי רוב מה שמשותף לכולם זה היבט כזה או אחר של חרדה. טוב שפנית לטיפול, זה הכיוון הנכון כדי להתמודד עם העניין. אינני מכיר את המרפאה כך שאיני יכול להמליץ. במידה ותופעות החרדה חריפות אפשר לשקול גם פניה לרופא פסיכיאטר כדי לבדוק את הנחיצות של תרופות נוגדות חרדה. העניין הוא לשחרר אותך מהבעיה שאחד ממאפייניה היא היותה מעין מעגל סגור, כלומר, עצם הקושי במתן שתן מגביר את הבעיה, ואם תצליחי לשבור את המעגל יהיה הרבה יותר קל בהמשך להפחית את סממני החרדה האחרים. בברכה ד"ר אורן קפלן