האם זה יכול להיות?

שלום , רציתי לשאול לגבי בן זוגי. בהתחלה כשהכרתי אתו הוא נראה לי אדם סגור ומסוגר , שלא מדבר הרבה על הרגש וגם לא מביע אותו כל כך. הייתי בטוחה שהרגש נמצא בפנים ושעם הזמן אצליח "לחדור" לשטח הפרטי הזה ואראה בודאות את כל הרגש עברו כמה שנים. אני חייבת לציין שאני חושבת שאני מכירה אותו טוב מאד, ואני חושדת שהמצב כלפי חוץ הוא גם נכון בצורה אובייקטיבית . האם יכול להיות אדם כזה? האם מצב כזה יכול להיות? כלומר.. לעתים רחוקות ביותר הוא עצוב, לעולם לא ראיתי אותו בוכה, או מביע רגש של שמחה קיצונית.אף פעם לא מדבר על מה שהוא מרגיש. האם זה יכול להיות או שפשוט עדיין אני לא קרובה אליו מספיק לראות את זה?

מה הוא חושב על זה? האם כל הקשרים שלו מתאפיינים במעט רגש? האם את מרגישה ממנו חום למרות שהוא לא מדבר על הרגשות שלו? האם הוא מסוגל למרות ההמנעות שלו מלדבר על רגשותיו, לשוחח איתך על הרגשות שלך ולהבין אותך? ולא שזה בהכרח קשור (מן הסתם לגמרי לא) אבל האם במקרה בן זוגך חוה חוויה טראומטית כלשהי בעברו? (כגון תאונה, פציעה, קרב, וכיו"ב). http://www.tau.ac.il/medicine/Cme/Psychotherapy/shoval%203-11-2003.htm

בהחלט יכול להיות. יש אנשים סגורים ומופנמים (מה שקרוי בפסיכולוגיה אינטרוברטים). שלא מסוגלים להפתח ולדבר על עצמם.מה הם מרגישים,האם טוב להם או רע, האם הם אוהבים או לא ובכלל לדבר על רגשות. הסיבות לכך הן רבות. יש כאלה שזה מבנה האישיות שלהם ויש שכך חונכו בבית הוריהם. לא לבטא רגשות בפומבי כי זה מעיד על חולשה. מיותר לציין שחינוך כזה הוא מתכון לבעיות נפשיות בגיל מבוגר יותר.

שלום, פעמים רבות תהליך הבחירה שלנו בשעה שאנו בוחרים בני הזוג נעשה באופן שאינו מודע וניזון מחוויות ילדות,ממודלים חינוכיים,סביבה ועוד.למשל,אנשים אשר מפתחים חשש מאינטימיות מסיבות שונות כמו ניצול,הפחד מאיבוד החופש או אולי מפני חרדת נטישה ,בוחרים באופן לא מודע בני זוג אשר אופיים מסוגר מעט כך שלא יוכלו לחדור פנימה למעבה הנפש ולפגוע ברצון הזה לשמור על מרחק מספיק בטוח כדי שיוכלו לקיים זוגיות מחד..ולשמור על המרחק הבטוח מאידך. אולי כדאי שתשאלי עצמך מה גרם לך לבחור מלכתחילה בבחור אשר ניזון בעיקר מעולמו הפנימי,אינטרוברט, ונמנע להביע רגשות חיצוניים אשר משחקים תפקיד כה מרכזי ומשמשים חלק מהצרכים המהותיים שאת זקוקה להם בקשר? ואולי האתגר הזה שלקחת על עצמך<"הייתי בטוחה שהרגש נמצא בפנים ושעם הזמן אצליח "לחדור" לשטח הפרטי הזה ואראה בוודאות את כל הרגש עברו כמה שנים"> הוא רק עלה התאנה שמאחורי החשש הזה מהתקרבות? את מציינת את העובדה שהוא מופנם ואינו מסגיר רגשות,אולם אינך מצביעה עד כמה מפריעה לך העובדה הזו,מה עשית כדי לשנות את הדינאמיקה הפנימית של הקשר,האם שוחחתם על כך מעבר לאירועים שבהם התעמתם? האם העובדה שהשהייה במחיצתו הפכה לעינוי אינקוויזיוני מאחר שבן זוגך חסר כלי ביטוי משוכללים בכל הנוגע להעברת רגשותיו היוותה תמריץ מספק מצידו כדי לנסות ולהעביר לך כיצד הוא מרגיש בקשר. אנו מלמדים את הקרובים אלינו כיצד לנהוג בנו, וללא אותות של בן הזוג ביחס להרגשתו בקשר כל האיזון המשפיע על התנהלות שני האנשים בקשר נפגע ,הדימוי העצמי ותחושת הביטחון נפגעים וכן היכולת לתכנן צעדים קדימה. נדמה לי שהדרך הטובה ביותר היא לשוחח עימו ולהעלות את העובדה כי אישיותו "השטוחה רגשית" פוגעת ברבדיו השונים של הקשר ופוגעת באופן משמעותי בתקשורת שבניכם שהיא ללא ספק אחד מאבני היסוד של הקשר. שאלות כמו,כיצד מודד הצלחתו כבן זוג,האם מבין שהעובדה שאינך מרגישה טוב בקשר בשל הסגירות שלו,עד כמה הוא חושב שטוב לך במערכת היחסים,האם מבין שיש להגדיר מחדש את הדרך בה אתם מתקשרים ומביעים שביעות רצון או מורת רוח בקשר וכיוב. יאיר.

מלי שלום הכל יכול להיות ושתי האפשרויות בינן את מתלבטת אפשריות. הכרת אדם בעל אופי מסויים, כנראה שגם נמשכת אליו ובמקביל חשבתי שתשני אותו או שהוא ישתנה. אנשים לא משתנים כל כך מהר והציפיה שלך משינוי עלולה להיות שורש הבעיה. יתכן שיש לו את דרכי ההתמודדות שלו ושהן לא זהות לאלו שלך. במידה ותוכלי לקבל אותו כפי שהוא יהיה לך הרבה יותר קל בחיים, אלא אם את מגיעה למסקנה שכל מה שחשבת והרגשת היה שגוי ולמעשה הוא לא האדם שבאמת רצית. האם אתם משוחחים ביניכם על הזוגיות ועל הרגשות שלכם? האם הוא יודע מה עובר עליך ועל הדאגות שלך? המפתח הוא דיאלוג וקבלה הדדית ובלי זה יהיה קשה להתקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן

האמת שלגבי מה שיאיר רשם זה לא כל כך נכון, הייתי מאד מאד רוצה שהוא יהיה פתוח יותר, ובטח שלא בכוונה עשיתי בחירה כזו. אני חושבת שאם הייתי יודעת אז שככה זה יהיה ושלא אצליח לעולם לשנותו אז לא הייתי בוחרת להיות איתו. ההפך, זה מאד מאד חסר לי . היו לי קשרים מסוג אחר בעבר , ששם דווקא הייתה פתיחות רבה, אבל משום מה פתיחות כזו תמיד הייתה מלווה בחולשה, ואני הייתי צריכה מישהו חזק אז אולי זו הסיבה לבחירה מלכתחילה. בכל אופן השאלה שלי הייתה האם בכלל זה הגיוני שזה לא שהוא לא מראה, אלא שבאמת אין את זה בפנים. כי ככה זה נראה לי כרגע. אנחנו מדברים הרבה על הנושא, לאחר השיחות ניכר שהוא משתדל, אבל לאחר זמן קצר זה עובר והכל חזרה כקודם. אני לעומת זאת האדם הרגיש ביותר עלי אדמות, אם אפשר להגדיר את זה ככה. מה עוד אפשר לעשות בנושא?