הצילו

שלום אני בחורה בת 25 שוקלת 67 וגובהי מטר ושישים.אני מנסה לעשות דיאטה כבר כחצי שנה ופשוט לא מצליחה...אני שומרת כמה ימים ואז נשברת ואוכל בערך 3000 קלוריות,בתפריט שלי אני לא חושבת שיש בעייה,יש בו הכל...חלבונים פחמימות שומנים לא רוויים,ממתק יומי ואפילו אני עושה אירובי 45 דקות 4 או 5 פעמים בשבוע,התפריט שלי מכיל כ1600 קלוריות ביום ללא התקף,אבל עדיין יש לי כ2 זלילות בשבוע,אני לא יודעת אם זה נקרא התקף כי אני לא אוכלת בלי לשים לב או בלי לחוש בטעמו של המזון,אני עושה זאת ברוגע ובידיעה שאני הולכת להרוס את שעמלתי עליו...אתם בטח תוהים מה השאלה...ובכן עוד קצת רקע קודם,אני הייתי עד לפני כשנה אנורקטית כן כן ,שקלתי בערך 42 קילו,בשנה הזו עליתי במשקל 25 קילו,בגלל שהייתי בתת משקל תקופות מסוימות שקלתי גם קרוב ל25 קילו לפרק זמן של כשנתיים וחצי,הגוף שלי עלה בתיל שלא היה מבייש את החץ המצוי בארצנו...הגוף שלי לא שוכח שום כלום ממה שהעברתי אותו,ואני תוהה האם חלק מהסיבה שאני נתקפת בימים של רעב מוגבר קשורים בעברי המשקלי...עכשיו עוד דבר לי נראה שעלייה של 25 קילו בשנה היא מוגזמת כי לא אכלתי עד כדיי כך הרבה בשביל לעלות כלכך הרבה,בדקו לי את בלוטת התריס והבדיקות חזרו בסדר...האם ייתכן שנגרם לי נזק שיתבטא בבדיקות רק בעוד כמה שנים?ואם כן מה אני יכולה לעשות?זה מתסכל ואני מרגישה כמו בטטה למרות שאני יודעת שזה עדיף על להיות אנורקטית...מה עושים ואיך מאזנים את כל הסמטוכה הזו?אין לי אפשרות כלכלית ללכת לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה או בכלליות לתזונאית,וזה גם מעצבן כשאין לך כסף אתה לא יכול לעשות כלום,גם כשיצאתי מהאנורקסיה זה היה בצורה אוטודידקטית...ניסיתי הכל וכלום לא עוזר לי הפעם...האנורקסיה כבר אינה אופציה מבחינתי והדיאטות הרגילות דומה לא מחזיקות אצלי(אני יודעת שזה רק אשמתי)אולי פשוט אני צריכה לשמור על המשקל הנוכחי עוד זמן מסויים כדאי לאותת לגוף שהסכנה אכן חלפה?אני יכולה רק להניח שנזקים של 6 שנות הרעבה עצמית לא יחלפו בשנה של אכילה,מה כדאי לעשות?איך להתמודד עם כל השאלות האלו?לפחות אני גאה בי שיצאתי מהמקום ההוא שהיה רק חושך ואפילה...

דבר אחד שעולה בדעתי שיוכל לעזור לך הוא התמדה - להתמיד בטיפול טוב בגוף שלך, כדי להתגבר על הנזקים ועל הטראומה שהגוף שלך עבר בתקופות שלפני כן. את צריכה לדעתי לפתח הרגלי אכילה שמוכוונים יותר לשמירה על הבריאות ועל אספקה טובה של הצרכים שלך, ופחות להתמקד בנושא של המשקל, והקלוריות גרידא. באופן זה האכילה לא תהיה קשורה רק לעלייה או ירידה במשקל, אלא למשהו הרבה יותר בסיסי של הזנה, טיפוח הגוף, דאגה עצמית מתוך אהבה וכו'. אבל דבר נוסף קשור למקום הזה של החושך והאפילה. אולי גם מאותו מקום את צריכה להחלים. באופן טבעי אני חושבת שטיפול יכול לעזור...

תודה המקום הזה של החושך והאפילה יצאתי ממנו,הוא עדיין קיים כמו אצל כולם,הואחלק מהנשמה שלנו כמו המקום של התקווה והאהבה,אבל עדיין לא הגעתי למצב פיזי וכנראה גם נפשי שבו אני מצליחה לאכול לשם ההזנה,כנראה שהאוכל למרות שכבר עברה שנה,עדיין הוא דבר חדש בשבילי,לפעמים אני חושבת לעצמי,בואנה...איך יצאתי מהמחלה הזו כלכך חלק?אני רואה בנות שהחלימו כביכול שכל פעם חוזרות לזה שוב ושוב ושוב,הן כבר בנות 30 אפילו,ומרחמת עליהן...כיום אני יודעת שיש עוד הרבה דברים בחיים שהם מענינים יותר,עשירים יותר וחשובים יותר...אבל האכילה שלי היא כרגע לא בריאה,ואני לא מצליחה לשנות את זה,ויש לי התחושה שיש לזה גם חלק נפשי לא מבוטל.בקיצור זה מתסכל ומשמח בו זמנית

ויוה שלום חלק מההתמודדות הנפשית עם האוכל ועם הגוף ילוו אותך עוד זמן רב. השאלה אינה האם ניתן להיפתר לחלוטין מהתשוקה לאוכל או מהגועל מהאוכל, מהתשוקה לרזות או מהדחיה של מראה הגוף, אלו לרוע המזל עלולים לצוץ ולעלות לאורך הדרך עוד הרבה זמן. השאלה העיקרית היא מה בסך הכל קורה. האם את שולטת בחיים שלך או שמשהו בחיים שלך שולט בך. לא יכולה ולא רצוי שתהיה שליטה מלאה בחיים. פרצי האכילה שקורים לך טבעיים וסביר להניח שירדו ויעלו בגלים כאלה או אחרים. השאלה היא האם החיים שלך סובבים רק סביב אכילה, ספורט, הרזיה, שמירה על המשקל וכו', כפי שקורה במקרים רבים של הפרעת אכילה, או שבחיים יש עוד דברים: חברים, בן זוג, עבודה, עניין, תרבות פנאי ועוד דברים רבים אחרים. ככל שנושא הגוף והאכילה יפנו מקום לדברים אחרים של איכות חיים כך את תהיי במקום טוב יותר, וזאת בלי קשר ישיר למה שקורה באותם זמנים בהם את כן עוסקת בגוף ובאכילה, כי זה חלק הכרחי גם כן בחיים. נשמע לי שאת בתהליך טוב למרות הנפילות הזמניות ואני מסכים עם לילה שיש לך על מה להיות גאה ועל מה להישען כדי להמשיך ולשפר את איכות חייך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ותודה,ובכן כן למזלי הגדול ישנם עוד תחומים רבים בחיי שבהם אני עוסקת,אני לומדת ועד לפני שבוע עבדתי,אני קוראת מחקרים וכותבת מחקרים,עוסקת באומנות וקוראת הרבה,העולם הפנימי שלי עשיר אבל נושא האוכל והאכילה גם אם קטנו משמעותיים אני מניחה שעם הזמן הם יתגמדו ואני מקווה שגם לא יתפסו יותר מקום בכלל. לגבי שליטה,אני כבר לא מחפשת אותה,כלומר כן אבל לא בצורה חולנית אלא בצורה הבריאה של לדעת מה טוב ומה רע,ברי חיים ללא שליטה הם גם לא חיים,מה ימנע ממני לגנוב או להזיק לעצמי ?אני מניחה שכמו בכל דבר שם המשחק הוא איזון,רק חבל שלוקח כלכך הרבה זמן להגיע לשם.תודה על תשובותיכם ושיהיה שבוע טוב:)