לא מסוגלת להיות מאושרת

ד"ר שלום אני אישה בת 51 בדרך כלל הייתי בעלת שמחת חיים. בשנה האחרונה חל שינוי באישיות שבי.. אין בי יותר שמחת חיים,, מתרגזת בקלות, ואיני מסוגלת יותר להתרכז ואף לא לקרוא שלא לדבר על ספרים, גם לא עיתון כאשר בעבר לא יכולתי לוותר על קריאת עיתון יומי. נכון להיום בקושי אני קוראת כותרות בעיתון.. איני מסוגלת לשמוח משום דבר יותר.. אני לא בדיכאון... רק שאיני מבינה מה עובר עלי. איבדתי את הרצון והחשק לכל דבר. מבקשת עזרה ויעוץ למצבי בתודה מראש אידה

שלום אידה, אישית אני מצטער לשמוע כי כבר שנה אינך מצליחה למצוא גירויים פנימיים אשר יסבו לך אושר. לעיתים עלינו לשמש לעצמינו בלשים לעת מצא ולשאול עצמינו מתי בפעם האחרונה היינו מאושרים וכך למצא את אבן הבוחן ביחס לשינוי. לעיתים אובדן האושר נובע מהעובדה כי איננו יכולים למצא עוד משמעות לחיינו אשר תספק את האושר הנכסף . המשמעות מגיעה תמיד מבפנים והיא סובייקטיבית לחלוטין ואף משתנה מתקופה לתקופה. יש כאלו המוצאים משמעות לחייהם דרך אדם אהוב ,אחרים מחפשים אחר המשמעות דרך הפנייה לדת ולאמונה שכל תכליתה הוא חיפוש אחר משמעות. כשהיכולת למצא משמעות לחיים אובדת, הם נעשים חסרי טעם והופכים לסידרה של מטלות מעיקות במקום חוויות ממצות שכדאי לחיות למענן. חוסר האושר ,שאותו את מתארת שמתאפיין במצב בו דברים שהסבו לך אושר והנאה בעבר שוב אינם עושים זאת כמו ,קריאת ספרים,פגישה עם חברות וכו,אכן אינו מצביע בהכרח על מצב של דיכאון בו מערכות מרכזיות של אישיותך וצרכים משמעותים אינם נענים לאורך זמן ,כי אם מאובחן "כדכאון סמוי" או במילים אחרות..אנהדוניה..ההפך מהרדיפה אחר תענוגות והנאות. אין המדובר בהנאות ריגעיות,דקדנטיות, כי אם בפעולות שהיו כחלק מהדרכים שנקטנו בהם כדי לצאת מן השיגרה ואינם משמשים עוד כמקור מיפלט מפניה . לרוב, הטיפול באנהדוניה או בדיכאון הסמוי נעשה בשני מישורים במקביל,תרופתי וטיפול על ידי שיחות שמטרתו לאתר את המיכשולים העומדים בפני האושר המיוחל. שאלי עצמך את השאלות הבאות:- האם איבדת את היכולת לחוש הנאה?-האם יש בך כעס או אשמה גם אם המקור לא ברור לך?-האם את מרגישה שאת משחקת בתפקיד של עצמך,זיוף?-האם את מרגישה צורך להיות מושלמת?-האם איבדת את התיקווה בעתיד טוב יותר? אם ענית תשובה חיובית על אחת או יותר מהשאלות הבאות ניראה כי אכן את לוקה בדיכאון סמוי ויש מקום לפנות לקבלת עזרה מיקצועית אשר תאפשר לך לבדוק ביחס למקורה, בהצלחה במציאת האושר, יאיר.

היי אידה לפעמים מדובר במשהו גופני ולא נפשי הייתי מתחילה מסידרת בדיקות עם דגש על התחום ההורמונלי, המשתנה בגיל זה. כמו כן הייתי בודקת מצב הברזל וויטמין B. אחר כך כל השאר. רינת

גברת רינת, יחסי הגומלין שבין המצב הגופני ובין המצב הנפשי אינו מוטל בספק. אנו קובעים את מידת הסיבתיות שבין שני ארועים על פי יחס הזמנים בינהם ובכך יש מימד של ניחוש.האם בעיות ההורמונליות הן אלו שגרמו לדיכאון הסמוי..(מה שאינו נראה סביר במיוחד לא בסוג הדיכאון המצוין) או שמא הקונפליקט הפנימי והמישור הפסיכולוגי הוא זה שגורם לבעיות הורמונליות אפשריות. פסילת בעיות הורמונליות אינה הפיתרון הראשון שעליה לנקוט ביחס למצבה. כל אלו אמורים להיעשות בו זמנית וכמובן רק במידה שישנן תופעות פסיכוסומאטיות הנילוות לדיכאון(ברובן אינן הורמונליות כלל כי אם מתייחסות לצרכים בסיסיים כמו שינה ואכילה) בברכה, יאיר.

אידה שלום ראשית הייתי מברר האם יש משהו בחייך שהשתנה בשנה שנתיים האחרונות ובו אפשר לכרוך את השינוי שקרה. בין אם יש כזה אירוע או תהליך ובין אם לא, הסימפטומים שעליהם את כותבת דווקא מזכירים מצב דיכאוני. בהחלט יתכן שמדובר בתקופה הקשורה למשל לגיל המעבר שהוא צומת בחיים בו מתבוננים לאחור ולפנים בראיה שונה מזו שהיתה בעבר. אם כיוון כזה נראה לך רלוונטי הייתי מציע לפנות למרפאת גיל המעבר באיכילוב (במידה ואת גרה באזור המרכז). יש שם מומחים הן בתחום בריאות האישה והן בתחום הפסיכולוגיה שיוכלו לאבחן ולתת טיפול. אנא קראי את המאמר הרצ"ב על דיכאון ובדקי האם הסימפטומים המופיעים בו נראים לך רלוונטיים למה שקורה לך. לא בהכרח שאת מרגישה דיכאון כפי שהוא מתואר בשפה יומיומית אך יתכן שמבחינה רפואית זה בכל זאת המצב. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm מה שלא תבחרי לעשות, אני חושב שהיה כדאי לפנות לאיש מקצוע לאבחון כדי לעצור את תהליך ההתדרדרות שעלול בהחלט גם להחמיר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אידה. טוב, דר קפלן כבר כתב את מה שרציתי... אבל בכל זאת: בשלב ראשון אכן הייתי בודקת את המישור ההורמונאלי, מאוד אפשרי שמה שאת מתארת קשור לכך. אני לא בטוחה שבדיקות דם רגילות מספיקות לצורך כך והייתי פונה לאנדוקרינולוג או רופא נשים, אבל מישהו יסודי.- לא כל הרופאים נוהגים לתת את כל הבדיקות הדרושות. מניסיון. יאיר- הפגנת כאן חוסר ידע, למרבה הצער, א. אם אדם למשל הוא פרפקציוניסט זה כבר עושה אותו לבעל דכאון סמוי?!? ב. בעייה הורמונאלית, שסבירה במקרה כזה, היא שורשית לכשעצמה, והטיפול בה אינו סימפטומאטי. ייתכן שהיותך גבר מונעת ממך את הידע החיוני כאן אולם כתיבתך היא בעלת עודף בטחון ויאה הצניעות במיוחד כשמדובר במקרים בהם יש מקום לחוסר ידע מבחינתך כמו בבעיות שמאפיינות נשים בלבד. תנאי לידיעה הוא אי הידיעה, כתבת, קח זאת בחשבון, ואוליי המקרה הזה מאפשר לך להחכים קצת. בהצלחה.

אני מצטער, תשובתך מגוכחת וניכר היטב כי הוא מונעת ממניעים לא טהורים אשר באים ראשית לנגח אותי ורק אחר כך באים להפגין את בורותך בפרהסיה. זה כמו לירות חץ..ואחר כך לסמן המטרה..מיכל..את תולה את התשובה השגויה שלי בעצם היותי גבר?..עד כמה את נואשת? ומה ביחס לטובת השואלת,האם מיניעה באים בסוף רק לאחר הצורך שלך בלנגח אותי ובלהראות חכמה...היכן היושר האישי וההגינות, עוד מקרה של אחת המקריבה עצמה על לשון המזבח,,,, בעיה הורמונלית אינה שורשית ובוודאי שאינה מאפיינת את הסימפטומים המאפיינים המצויינים עי אידה במיכתבה. לעצם הענין, שדיכאון סמוי יכול בהחלט להיות פונקציה של תחושת פרפקציוניזם. נראה כי אינך מכירה את התופעה כלל ועיקר אם טענת שהיא אינה עלולה להוות בסיס מרכזי לתופעת הדיכאון הסמוי הבא לידי ביטוי היטב במיכתבה של אידה. ועכשיו,אשמח להרחיב ידיעותייך בהשפעת הפרפקציוניזם על הדיכאון הסמוי המונע הרגשת אושר ומשמעות . הפרפקציוניזם עלול להחניק את שמחת החיים של הנגועים בו ולדון אותם לחיים של הצטיינות שאין בצידה כל נחת. שום דבר שאנשים אלו עושים אינו מספק אותם.כל השבחים והעידוד שיקבלו אינם יכולים לשנות דעתם השלילית על עצמם והיא יכולה להיות מודעת אך תמיד תישא אופי לא מודע שידחוף אותם להישיגים בניסיון שווא לזכות בחותם הפנימי של השופט המחמיר. אישור זה עלול שלא להגיע ללא עזרה טיפולית. מקור התופעה בחוויות ילדות כאשר הילד לא קיבל מספיק הערכה והתפעלות מהשיגיו וכן נעדרו מאהבה וחום שאינם תלויים בדבר.כשהילד גדל בבית כזה ,הוא מרגיש שהדרך היחידה לזכות באהבה היא עי הדחיפה להצטיינות תמידית. תחושת הניצחון נשללת ממנו והוא והופכת כל הישג שלו למטלה נוספת. לפרפקציוניסט קל להצליח בעיני אחרים אך קשה לו מאד להיות מאושר. כפי שאת רואה גברת מיכל..הפרפקציוניזם בהחלט מהווה מקור להרגשת חוסר אושר ודיכאון סמוי הנשען על אלמנטים נפשיים החונקים את תחושת האושר. ציינתי בתשובתי כי פרפקציוניסטים רבים עלולים להרגיש את חוסר האושר ולא קבעתי כי אידה סובלת ממנו בהכרח.אולי כדאי שתקראי תשובתי לעומק ותגלי כי שילבתי שם אפשרויות שונות העשויות להשפיע על חוסר האושר כמו תחושת זיוף,ריגשי אשמה לא מודעיים,נסיבות חיצוניות-ברור באשר לנקודה בה אבד האושר ועוד. יאיר.