חרדות ממוות

אחותי (בת 34) ואני (בת 30) שתינו נשואות + ילדה ישבנו אתמול בערב ביחד וגילינו משהו משותף לשתינו: שתינו חוות חדרה איומה ממוות. החרדה היא לא רק לנו כמו לאחרים: לילדה, לבעל, להורינו. אנחנו מדמינות תסריטים נוראיים של מוות וכל הנלווה לכך, scenarios מטורפים ושתינו נדהמות עד לאן המחשבות הנוראיות הללו מסוגלות להגיע. בכל רגע פנוי, לבד, או כשהולכים לישון, מגיעות המחשבות ואף מביאות אותנו לבכי. אנחנו מרגישות שהחיים שלנו מתבזבזים על הפסימיות הנוראית הזו ומייחלות להיות מאותם אנשים שמסוגלים לחיות בלי להעלות מחשבות מסוג אלו לראשם. שתינו בעלות רגישות מאוד גבוהה - over רגישות - לא רואות סרטים עצובים, נמנעות מלקרוא כתבות על אסונות וכד'. אנחנו בנות לאם ניצולת שואה ואנחנו מודעות לרמות החרדה שירשנו ממנה והפחדים שלה. השאלה היא, מה ניתן לעשות? כיצד ניתן להתמודד עם המחשבות הנוראיות האלו ? תודה מראש.

מניסיון, אתן חייבות טיפול

שרית שלום החוויה המשותפת היא אולי עדות לרקע המשותף שלכן. העובדה ששתיכן דור שני לניצולי שואה יכולה לספר משהו על החרדות הללו. יתכן ששתיכן מגיבות לפוסט טראומה משנית, כלומר, לא אירוע שאתם עברתם אלא תגובה נפשית למה שעברה אמכם. זו תופעה מוכרת ועוצמתה יכולה להיות חזקה. יש אפשרות לטפל בבעיה, כל אחת מכן בטיפול אישי משלה, מאחר ולמרות הדמיון יש ביניכן ללא ספק גם הבדלים. שיטה יעילה עשויה להיות EMDR עליה תוכלי לקרוא בקישור להלן: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן