קראתי את השירשור שלכם והיה מעניין

בעיקר כי אני מבינה נוןרא את הרגשות של מטופלת שרוצה להיות אהובה על הפסיכולוג ולהרגיש חשובה בעיניו. אני עד היום רוצה בזה, אני הולכת לפסיכולוגית כמעט 4 שנים , ווואלה לא מצליחה להפסיק. אני הולכת פעם בחודש ושואלת את עצמי הרבה בזמן האחרון אם יש לי עוד סיבות ללכת כי הכל כבר בסדר איתי , החיים הסתדרו לי בסך הכל לא רע, וכשהגעתי אלייה הייתי במשבר רציני . הטיפול הזה היה החוויה של החיים שלי , והחוויה הזו כללה גשות עוצמתיים ביותר לפסיכולוגית , הייתי ממש מטורפת עלייה עד כאב. היום התמתנתי מאד ואני לא עסוקה בה כפי שבעבר, היא לא מרכז חיי ויש לי הרבה חיים מעבר וככה זה נורמלי לי. אין ציפיות של מעבר לקשר הטיפולי, למרות שלא יעזור כלום התפתח קשר מיוחד . ובכל זאת אני מוצאת את עצמי רוצה להיות אהובה עלייה יותר ממטופלים אחרים. זה ילדותי מאד ולא מתאים לגילי "המופלג" ובכל זאת אני מבינה כל כך את נטע . אבל , וזה מופנה לנטע, תעזבי רק כי באמת את מרגישה שזה מה שאת רוצה ושאת ממש שלמה עם זה. שלא תרגישי עוד איזה כמה שבועות חסכים וחרטות. ולגבי נושא בעיות החיים וילדים עם בעיות , אז אני חושבת שהעולם בהחלט לא קשוב לבעיות האלה אולי כי אנחנו חיים בתור מסגרת שהרבה פעמים מצרה עין. אני אגב לומדת מדעי החברה וזה כולל גם חינוך מיוחד, וקראתי איזה מאמר מעניין על רעיון לשלב ילדים עם לקויות ופיגור עם ילדים רגילים . זה נשמע אוטופי אבל זה איזה שהוא תיקון טוב שאף פסיכולוג לא יכול לעשות((: אבל מה לעות לגבי צרותינו הקטנות אז טוב שלכל הכותבים פה יש כלים להגיע למישהו שמקשיב באהבה גם עם זה תמורת כסף . זה לא מובן מאליו תמיד. שיר שסתם התחשק לה להגיב (:

.

שיר שלום אני לא בטוח לאיזה מערכת התכתבויות התייחסת כאן אך הנושא היה פעיל ונדון די הרבה לאחרונה בפורום. תדירות של פעם בחודש נשמעת לי סוג של ליווי שאיננו מכביד יתר על המידה אבל שומר על משהו מהגחלת כאשר יש עדיין צורך לשמור את הטיפול פעיל "על אש קטנה". כאשר תרגישי מספיק בטוח תוכלי לעזור לגמרי. נושא האהבה הוא פעמים רבות נושא מרכזי בטיפול, הן כלפי ומהאנשים המשמעותיים בחיים, ובאופן טבעי גם אל מול הדמות הטיפולית. מאחר ובטיפול עולים הדברים הכואבים ביותר הוא גם מזמין סוג של רגרסיה וכינוס אל תוך רגשות ראשוניים ובסיסיים שאולי לא היו נגישים בהקשר אחר מחוץ לטיפול. חלק מתהליך הטיפול הוא גם הנגיעה בהיבטים הללו הפנים טיפוליים כיוון שהם מספקים הזדמנות טובה להתמודדות און ליין עם התכנים המשמעותיים הללו. אגב, לגבי שילוב ילדים עם לקויות עם ילדים רגילים, זו לא רק אוטופיה, מדובר בפרויקט שמופעל כבר די הרבה שנים בבתי ספר בארץ. מדובר בכיתות משולבות ויש לכך הצלחה לא מבוטלת הן מבחינת התלמידים שמתקשים והן התלמידים הרגילים בכיתה. הכיתה בד"כ קטנה יותר ומקבלת שתי מורות כך שהתנאים והתמיכה שם גבוהים מכיתה רגילה ולכן כל הצדדים נהנים מהטיפול. בכל מקרה, לא הבנתי את הקישור של זה אל הפסיכולוג והטיפול. כל טוב ד"ר אורן קפלן

השרשור שאליו שיר התכוונה היה ההוא הארוך שהחל בנטע. הקישור של זה אל הטיפול היה בקשר למשהו שכתבו לילה ואפרת רק לפני יומיים, זה ממש כאן למטה, באמת מוזר שלא התייחסת...

לא ידעתי שזה קיים וזה נחמד לשמוע שהמדינה שלנו מתחילה להתפתח בנושא הזה... בכל מקרה ברור שטיפול מזמין הגעה למקומות מאד בסיסים ורגשיים אצל המטופל. אני חושבת שאני פשוט יכולה להבין את המטופלים שמרגישים צורך להיות אהובים כל הזמן והרבה על ידי המטפל שלהם. אני שיש לי קשר טוב עם הפסיכולוגית שלי חוששת מהעובדה שהיום היא פחות אוהבת אותי, כי היא כבר לא רואה אותי כמו בעבר , שאני פחות חשובה לה ופחות אכפת לה ושיש לה איזה מטופלת חדשה שהיא משקיעה בה את הרגשות שלה (כי היא מאד עשתה את זה בטיפול איתי) החד הזה מביא עימו לראשי בלילה חלומות לא נעימים וקרירים ... (-: תודה על תגובתך שיר