קנאה.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/05/2004 | 16:16 | מאת: דנה

למה זה קורה? למה יש תחושה שמה שקורה לאחרים, רוצים שזה יקרה לעצמך גם? מאיפה בא החסך הזה דווקא? ובמידה ומגלים את החוסר שסובלים ממנו, איך אפשר להתגבר על זה ולא להגרר לתגובות קיצוניות בעקבות זאת?

לקריאה נוספת והעמקה
02/05/2004 | 16:27 | מאת: HERA

דנה, קנאה היא רגש טבעי, ולכן זה כמו לשאול - במובן מסויים - למה אנחנו אוהבים, שונאים, כועסים וכו'. לפני שנגררים לתגובות קיצוניות, אפשר לעצור רגע ולשאול "למה אני מגיבה כפי שאני מגיבה? זה רק בגלל שאני רוצה/צריכה את מה שיש לאחר?" אם את רוצה להבין את הקנאה ומקורותיה בצורה מעמיקה יותר, את תמיד יכולה לפנות לאיש מקצוע.

02/05/2004 | 21:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

דנה שלום המפתח לפתרון הוא המודעות. הקנאה היא דבר טבעי עוד מימי סיפורי התנ"ך הראשונים וכנראה שטבע האדם לקנא. השאלה מה עושים עם הקנאה ואיך מונעים בדיוק כמו שאת כותבת, תגובות קיצוניות בעקבות זאת. כנראה שאינך יודעת כיום באופן עמוק מהיכן מגיעות תחושות אלו ולכן זה מאיים ומכביד. יתכן ששיחה כנה עם האנשים הקרובים לך תוכל לספר לך משהו על מקורות הקנאה הזו. במידה וזה משבש את איכות חייך תוכלי גם להתייעץ עם פסיכולוג בברכה ד"ר אורן קפלן

02/05/2004 | 23:37 | מאת: דנה

הבנתי את טענתך, ואוכל לומר לך שניסיתי זמן רב להגיע למקור הקנאה שהפריעה לי זמן לא קצר. לעיתים אין לי את האומץ לעמוד מול זה, אך המודעות והרצון להיות מודע לזה, לא הספיק להעלים את הרגש. שאלתי היא למה יש לפנות לאנשי מקצוע כאשר נתקלים בבעיות עם העצמי? אין דרך לעשות את זה לבדך? איך חיו האנשים לפני שהמציאו את המונח פסיכולוגיה?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית