החיים האמיתיים

שלום לכל מי שיכול לייעץ אני לא ממש יודעת איך להתחיל ומה לשאול ומקווה לא לסבך את מה שגם ככה כבר מסובך אני בת 32 רווקה, לא עובדת ומחפשת עבודה בטירוף קרוב לשנה ללא הצלחה אין לי ביטחון ומעולם לא היה לי , דימוי עצמי נמוך מאז ומתמיד למרות שהסובבים אותי לא חשים בכך בכלל לדבריהם , חוסר נוחות עם עצמי כל הזמן , מעדיפה להיות לבד למרות שבפועל זה לא קורה, כל הזמן במן לחץ כזה שלא קשור ללחץ רגיל , לחץ תמידי שאני מנסה להגיד לעצמי להרגע וזה לא עוזר מן דריכות כזו לא נעימה שאני לא יודעת איך להיפטר ממנה אני עושה דברים כי צריך ולא כי אני באמת רוצה מהלב אני מרגישה שכל מה שאני עושה ואומרת נעשה אוטומטית כאילו שאין רגש אין לב, משהו שם לא עובד כמו שצריך, אני לא יודעת מה זה להרגיש , הרבה זמן לא היה חבר הלב חסום ונעול עם חומה או לא יודעת מה, לא בא לי לעשות כלום - אפטית לחיים אני לא מצליחה להתמקד בשום דבר, לא יודעת מה אני רוצה , לא יודעת איך לבטא את עצמי לפעמים, לא מצליחה לחשוב כמו שצריך, מרגישה כאילו אין לי מחשבות , הכל ריק מתוכן יושבת מול המחשב ובוהה, לא מצליחה לחשוב על כלום , המוח ריק ממחשבות מצד שני יש לי חברות וידידים ואני יוצאת ומבלה ומדברת ואני מרגישה אז אדם אחר אבל גם אז שאני יוצאת אני מחכה כבר לחזור לא מרוכזת בשיחה כמו שצריך ומרגישה אפטייה מוחלטת וזורמת כי צריך ולא כי אני מרגישה שאני רוצה - אני אף פעם לא ידעתי מה אני רוצה אני עושה דברים להעביר זמן מצד שני בשיחות טלפון ובצ'טים ב - NET אין לי כל בעייה ואומרת דברים שאני לא מאמינה אח"כ שייצאו ממני. וכאן בטח תגידו לי - שאני מסתתרת ואני יכולה להתבטא חופשי או קי , אז למה זה לא קורה לי בזמן אמת ??? התחלתי טיפול ומאחורי מס' פגישות נשללה אפשרות של דיכאון למרות שלי נראה שאולי באיזשהו מקום יש אותו, או לא . שוב אני לא יודעת להחליט אני מרגישה שאני חיה בסרט ואני צריכה להתעורר לחיים האמיתיים ולא יודעת איך גם בשיחות אני אומרת שאני לא מצליחה להעביר את מה שאני מרגישה מה שיוצא שאני במבוי סתום בחיים שלי ולא יודעת מה יהיה איתי סליחה על המכתב הארוך אשמח לכל תגובה

שלום גם אם לא נמצא דיכאון פורמלי מה שאת מתארת כולל קווים דיכאוניים וחרדתיים וכדאי לטפל בהיבטים הללו הן בטיפול פסיכולוגי ואולי גם ע"י תרופות נוגדות חרדה ודיכאון. לא הבנתי מדבריך האם הטיפול הפסיכולוגי ממשיך אך בתקופה כזו בהחלט כדאי הליווי המקצועי. את מתארת תקופה ארוכה מאוד של אובדן דרך. עצם היותך מובטלת יכול להשפיע בפני עצמו, אך לפי מה שאת מתארת את מזהה משהו בתוכך שגם קודם לא היה מאושר. לכן האבטלה משתלבת כנראה עם הנטייה האישית שהיתה גם קודם וקל מאוד מכאן והלאה לפתח נטייה לדיכאון וסימפטומים שונים של חרדה. אני מציע שתפני לפסיכיאטר ותנסי לקחת טיפול תרופתי. לפי התמונה שאת מתארת יתכן שתוכלי להרגיש שיפור במצב תוך זמן קצר ושווה להתייעץ על כך. כל זאת במקביל להמשך הטיפול הפסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן