אובססיות +פגיעה עצמית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/03/2004 | 11:55 | מאת: רונה - אמא מודאגת

ד"ר קפלן שלום, בני בן 22 ומאושפז כרגע בהפרעות אכילה עקב דיאטה חריפה על גבול האנורקסיה אך עיקר הבעיה היא שהוא סבל מאובססיות בגיל הבגרות (שטיפות ידיים מרובות, מקלחות עם מים רותחים, פעולות חוזרות ונשנות, רגישות הרת אסון וכן הלאה) הוא טופל בזמנו בתרופות ובשיחות ולאחר זמן מה התגייס לצבא ותיפקד מצויין לאור מה שאנחנו ההורים יודעים. לאחרונה החל בדיאטה ותוך זמן קצר ירד 22 ק"ג והוא סירב להמשיך לאכול לכן הוא אושפז הבעיה שמטרידה אותנו היא שמאז שהוא התחיל את הטיפול (שלושה שבועות) לוקח קלונקס 5 כדורים ליום + סרוקסט 2 ביום , מצבו הורע הוא חוטף התקפי חרדה , שרוי בדכאון עמוק, ומדי פעם משמיע הערות על אובדנות בנוסף לכך יש לו תופעה חדשה הוא מספר לנו שיש לו צורך לחתוך ולפגוע בעצמו (באחד הביקורים בבית ראינו שיש לו חתכים בגוף הוא עשה זאת ע"י מפתח) מאחר והוא בן 22 קשה לנו לקבל מידע מהרופאים לגבי מה קורה רק נאמר לנו שהוא מטופל וזהו אנחנו מאד חרדים ומתלבטים אם להשאיר אותו במח' להפרעת אכילה או שמא לאשפז אותו במקום אחר שיכול לתת פתרון לאובססיות המשלתטות על כל חלק בחייו אשמח לשמוע את חוות דעתך בהקדם תודה רונה - אמא מודאגת

לקריאה נוספת והעמקה
31/03/2004 | 20:14 | מאת: adi

שלום רונה, כמה שידוע לי, לפי החוק הרופאים לא יכולים למסור לכם מידע כזה או אחר בניגוד להסכמתו (אלא אם מוניתם אפוטרופוסים עליו ואז זה אחרת) . אני לא עורכת דין ואם מישהו יודע אחרת, שיגיד גם לי! עדי

01/04/2004 | 00:19 | מאת: ד"ר אורן קפלן

רונה שלום מה שחשוב כרגע הוא שבנכם מקבל טיפול. מאחר והוא סובל מהפרעת אכילה טוב שישאר במחלקה הזו. מטבע הדברים יש שם אנשי מקצוע מיומנים מתחום בריאות הנפש שיתייחסו גם להבטים אחרים של הבעיות שלו. נשמע שבאמת יש כאן תמונה מורכבת שכוללת כמה היבטים וצריך להתייחס לכולם. אני לא חושב שאישפוז במקום אחר יתן פתרון טוב יותר ולכן במצבים כאלה עדיף לא לעשות שינויים וזעזועים. לגבי מעורבותכם בטיפול, פנו למנהל המקום ובקשו לקבל מידע על מצבו של הילד. זו זכותכם כהורים גם אם הילד בוגר. עם זאת, לאור הדברים שאת כותבת אני ממליץ לכם לא להפוך את המחלקה לאויב שלכם, זה עלול לקרות במצבים כאלו גם אם אינך חשה זאת עכשיו. המחלקה היא המקום שבו הוא יוכל לקבל עזרה ונסו למצות עזרה זו עד תום. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית