בדידות וריקנות

אני בת 26, נשואה ללא ילדים (בינתיים). חוויתי אובדנים רבים בחיי. הורי נהרגו בתאונת דרכים לפני מספר שנים. יש לי שני אחים - הקטן בקשר טוב איתי, הגדול מאשים אותי משום מה במות ההורים למרות שלא הייתי איתם ולא היה שום קשר ביני לבין התאונה ולכן הוא אינו בקשר איתנו. אין לי דודים ודודות, אבי היה בן יחד ולאמי יש אח אחד בחו"ל שהקשר איתו ועם ילדיו די רופף. אין לי סבים וסבתות. המשפחה שלי כל כך קטנה והרוסה שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני שבורה מבפנים. ניסיתי במשך כמה שנים לפייס את אחי הבכור ללא הצלחה. הוא פשוט זועם עלי והיום אין ביננו קשר. כל כך קשה לי...אני לא יודעת מה לעשות. למה הגיע לי לקבל כל כך הרבה "מכות" בחיי?

אליענה שלום כל אחד מוצא דרך להתמודד עם השכול. אחיך הגדול זועם ואולי בדרך זו מוציא את כעסו על מה שקרה, בלי כמובן שיש צידוק אובייקטיבי לטענותיו. את מנגד זה לוקחת אחריות גם על מה שאינו באחריותך כלל וגם זו צורת התמודדות אופיינית עם כאב האובדן. אין טעם להיכנס לשאלה על המכות ההיסטוריות שנפלו עליך. אפשר בהחלט לעבד את הקושי או אפילו הייתי אומר הטראומה שעברת, אבל הכיוון צריך ללכת למה שיש לך בחיים ולמה שעוד צפוי הלאה. אני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי כי לדברים הקשים שעברת יש השפעה על עולמך הרגשי ויש חשש שתפתחי סימפטומים דיכאוניים לאור מה שאת מתארת. אולי כדאי להיעזר בשיטת EMDR שתוכלי לקרוא עליה דרך המאמרים שבראש העמוד. את לא יכולה לקחת אחריות על כל המשפחה ובמיוחד לא לגבי אחיך הבכור. זו לא אשמתך שהוא מתנהג כך, יש לו כנראה בעיות והוא מנסה להשליך אותן עליך. אל תקחי מה שאינו שייך לך. שמרי על קשר עם מי שרוצה בקשר עימך ונסי להישען על המשפחה החדשה שהקמת ועל קשרים חברתיים נוספים שיוכלו לתת לך תמיכה ועידוד. אני מציע שתקראי גם את המאמר על דיכאון ובדקי את רשימת הסימפטומים. אם את מזהה אותם כמוכרים כדאי לבדוק טיפול נגד דיכאון בהקדם. בברכה ד"ר אורן קפלן