אחרי הפלה ולא ממש מתמודדת

שלום, בנסיון ראשון ומתוכנן נכנסתי להריון. השמחה הרבה נגמרה אחרי חודש, כשהתחילו הדימומים. מאז, עברו 3 חודשים ואני לא ממש מצליחה להרות. גם ככה החיים שלי לחוצים בטירוף - עבודה, לימודים וכו', ונראה לי שאני גורמת לעצמי קשיים נוספים בכניסה להריון בכך שאני מרגישה שכל העולם שלי כרגע סובב סביב עניין הכניסה להריון (אני מתפקדת כרגיל, רק שאני כל הזמן חושבת על כך ומידי פעם גם מתפרקת ובוכה). כרגע אני משוכנעת שכנראה אאלץ לאמץ ילדים (אין שום בסיס פיזיולוגי לחשוב שלא אצליח להרות, אבל כנראה שאני פטאליסטית מטבעי). בעלי דווקא תומך ומרגיע, אבל זה לא ממש עוזר לי לצאת מזה. האם אתה ממליץ לי לדפוק את הראש בקיר? לקחת ואליום? לנסות פטריות הזיה (צוחקת). תודה.

כידוע לך מתח נפשי עשוי להיות גורם המעכב כניסה להריון. אולי מוטב לך לחפש לעצמך עיסוקים מרגיעים בשעות הפנאי ? אם קצת ספורט מדבר אלייך את יכולה לעשות הליכה ספורטיבית. ובכלל למצוא לך שעות בהם את יכולה להשתחרר מהמתח של מרוץ החיים. בנוסף , כמה שיחות הבהרה והרגעה אצל פסיכולוג יכולות גם לתרום משהו. אם את נתונה בלחצים ואין לך איך "לשחרר קיטור" , שיחות עם פסיכולוג יכולות לעזור.

עצובית שלום קצב החיים הלחוץ, המחשבות הקשות וההפלה הופכים את החיים היום לקשים עבורך ונראה לי שאת טובעת בתוך הקושי ובאמת באופן מסוים דופקת את הראש בקיר. אני מציע להפסיק לדפוק את הראש בקיר ולעבור לשיטות אחרות של טיפול עצמי. את צריכה לקחת בחשבון שמצבך הנפשי הטוב הוא מפתח לכניסה להריון ושמירה עליו לאחר מכן. את צריכה ללמוד שיטות להרגעה עצמית ולחשיבה חיובית יותר. מאחר ואין כל בעיה שנמצאה ומאחר וכבר נכנסת להריון בעבר סביר להניח שתוך זמן מקובל תכנסי להריון שוב. הסגנון בו את מגיבה כעת אינו שייך רק למצב הנוכחי אלא הוא נטייה אישית שלך ולכן כדאי בכל מקרה לטפל בזה כדי לשפר את איכות חייך. הייתי ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי שמשלב גם שיטות הרפיה שיעזרו לך בהרגעה כיום ויכול להועיל גם במהלך ההריון ואח"כ במהלך הצירים והלידה. בתוך התהליך הטיפולי תוכלי גם לדבר ולעבד את מה שקורה לך. אם תתני לעצמך לקבל עזרה ולא לקחת על עצמך כל כך הרבה אחריות אולי משהו ירגע שם גם בלי פטריות הזיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי עצובית. שלא כמו עמיתינו הבנים, אני חושבת שאת דווקא כן מתמודדת יפה. את לומדת, עובדת, מתפקדת, ובוכה לפעמים. הפלה זה דבר מאוד עצוב. במקרה שלך זה היה אחרי חודש, במקרה שלי זו היתה לידה מוקדמת שנותרה בלא כלום, לא אחת, שתיים. כך שאני מבינה בהחלט מה את עוברת היום. קראתי לעצמי פאזה, מפני שהיום אני בפאזה אחרת. אחרי תקופה של כחצי שנה הצלחתי להכנס להריון, שגם הוא התחיל בדימומים ומה לא, אבל לשמחתי אחרי עשרה (!) חודשים נולד לי פרחח יפיפה, שגדל והיה לגבר מקסים, והיום... אני מקווה שהוא אוטוטו נכנס לעול של משפחה וילדים ומה לא... וכמוהו יש לי עוד שניים. נכון שהייתי צריכה לשמור עליהם מכל משמר, נכון ששכבתי בבתי חולים בשמירת הריון יותר ממה ששפיות יכולה לאפשר, נכון, שלקח לי תשעה חודשים לפחות להבין שלפני תשעה חודשים ילדתי ילד בריא ולא "עוד פעם התפקשש לי", לפחות בחלומות זה לקח יובלות עד שהם היו כבר ילדים שלי. בפועל - תפקדתי והכל היה בסדר. בפנים - הכל עוד כאב, היום - זה כבר לא בר השוואה, היום - כשאני מסתכלת על זה, יש לי שלושה פרחחים מקסימים, הפרשים נאים ביניהם, כל אחד בעל אופי משלו, עוד שניים תמיד יהיו חסרים לי, אבל הם אינם, והחיים, מין הסתם חזקים מכל גחמה של כל מה שעובר עלינו תוך כדי שאנחנו מבלים לנו את החיים... תכלס - מה שרציתי להגיד לך שזה בסדר לפחד, שזה בסדר להיות עצובה, שאפילו לא נורא להיות פטליסטית, בתנאי שזה לא מכתיב את המעשים שלך אלא רק את המחשבות. שלושה חודשים לעניות דעתי ולפי כמה שאני זוכרת הם לא מספיק זמן בשביל לדעת שיש בעיה כזו או אחרת עם ההריון והכניסה אליו... (מי שצריך לענות לזה לדעתי זה גניקולוג, ושווה לעשות אצלו ביקור נימוסין, רק להיות בטוחה) ברמה העקרונית, אולי כדאי לך דווקא, להאמין ש"לא חשוב, בינכך אין סיכוי להכנס להריון ואני בינכך הולכת לאמץ זאטוטים", ותוך כדי כך להרפות את המתח של הכניסה להריון... מחזיקה לך אצבעות, ומקווה שבבוא היום, כשילדיך יהיו גדולים דיים, וכמעט יקימו משפחה, תספרי את הספור שלך לעצובית אחרת, שתרצה להכנס להריון ותהיה נורא בלחץ כי לוקח לה שלושה חודשים והיא עוד לא "שם". עצובית - שיהיה בהצלחה, והמון אושר!!!עצובית כתב/ה: > > שלום, > בנסיון ראשון ומתוכנן נכנסתי להריון. השמחה הרבה נגמרה אחרי חודש, > כשהתחילו הדימומים. מאז, עברו 3 חודשים ואני לא ממש מצליחה להרות. > גם ככה החיים שלי לחוצים בטירוף - עבודה, לימודים וכו', ונראה לי > שאני גורמת לעצמי קשיים נוספים בכניסה להריון בכך שאני מרגישה שכל > העולם שלי כרגע סובב סביב עניין הכניסה להריון (אני מתפקדת כרגיל, > רק שאני כל הזמן חושבת על כך ומידי פעם גם מתפרקת ובוכה). > כרגע אני משוכנעת שכנראה אאלץ לאמץ ילדים (אין שום בסיס פיזיולוגי > לחשוב שלא אצליח להרות, אבל כנראה שאני פטאליסטית מטבעי). > בעלי דווקא תומך ומרגיע, אבל זה לא ממש עוזר לי לצאת מזה. > האם אתה ממליץ לי לדפוק את הראש בקיר? לקחת ואליום? לנסות פטריות > הזיה (צוחקת). > > תודה.